השיחות שלי עם בני - סדרת מאמרים המתארים תהליכים אותם חוויתי בהתפתחות וההגשמה העצמית שלי. שיחות אלה הותירו חותם על כן בחרתי לשתף את הקוראים והחברים בעקרונות שלמדתי מבני בתקווה שכל אחד מכם יפיק את הנכון לו בנקודת זמן זו או אחרת.
" את כבר יודעת כיצד לבחור את האנשים מהם תלמדי? את כבר יודעת למי מהאנשים תקשיבי?" שאל בני.
הנהנתי בראש לאות כן, אך עדיין לא ירדתי לסוף דעתו, היו לי מספר רב של שאלות שלא העזתי להעלות אותם בפני בני, אך רציתי לנצל את המפגשים לשאוב עוד ועוד ידע, עוד ועוד נתונים, עוד ועוד עקרונות מהאיש הזה שהיה דמות נערצת עבורי. בני חש את אי הנוחות שלי, ( הוא גם מומחה לשפת גוף) והמשיך.
"מיידלה, אני רוצה להזכיר לך כיצד לבחור את המורה שלך, את המנטור שלך, אל לך להתרשם משמות של מורים מפורסמים, אל לך להתרשם מאנשים שמארגנים סמינרים נוצצים, חפשי את האנשים שיש להם את מה שאת רוצה להשיג, חפשי את האנשים שיש להם את הראיות הפיזיות להישגים שלהם, אל תלכי שולל אחרי מורים שמדקלמים טכניות, תאוריות, פורמולות, חפשי את המורים שינחו אותך צעד אחד צעד, שיהווה עבורך מודל לחיקוי, שיעזרו לך לבנות מערכות חשיבה ואמונות שיצעידו אותך לקראת המטרה",סיכם בני.
דבריו של בני קיפלו בתוכם הרבה מאוד רמזים דקים. בזמנו כאמור היתי כמו שואב אבק למידע, בכל הזדמנות השתתפתי בקורסים סדנאות סמינרים למיניהם, וככל שלמדתי, ככל שחקרתי את הנושא, הרגשתי שיש עוד דבר מה ללמוד. כל אחד מהמורים שבחרתי בזמנו תרם את חלקו למכלול המידע שספגתי, אך עדיין הצימאון, האובססיה שלי לא ידעה שובע.
" כשאני אומר מורים, הכוונה היא לא רק לאנשים שעומדים על במה ומרצים לפני 2000 איש, המורים יכולים להימצא גם בין האנשים הנמצאים בסביבה שלך, אנשים " רגילים" שכבשו את פסגות ההצלחות שלהם מבלי להיות בכותרות, ובמקום בו את מסתובבת יש אין ספור אנשים מצליחנים, כך שזאת לא תהיה בעיה למצוא כאלה למכביר".
אכן, למזלי באותה התקופה היתי בחברתם של אנשים שההישגים שלהם די הרשימו אותי. אלה שההישגים של האחרים לא ענינו אותי, אני רציתי ללמוד איך הם הגיעו להישגים שלהם, רציתי ללמוד את הפורמולה, לחקור מה הם החומרים מהם עשויים מצליחנים.
"בני, אותי לא מרשימים טירות הפאר, מכוניות הפאר וצבע כרטיסי האשראי של אתם מצליחנים, אותי מעניין לדעת איך? מה הניע אותם? מה המריץ אותם? מה היתה נקודות הזינוק שלהם?"
"יפה אמרת מיידלה, על כל השאלות האלה תקבלי תשובות בהמשך, תהיי קשובה והתשובות לכל השאלות שלך יהיו בין המילים , יהיה עליך לדלות אותם אחד אחד, עכשיו אני רוצה להסב את תשומת ליבך לסוגיה מאוד חשובה שמרבית האנשים לא מתייחסים אליה והיא בעצם נקודת מפתח בהצלחה של אנשים"
והיא? שאלתי.
"שימי לב לאנשים הכי קרובים אליך, האנשים שאיתם את מתנהלת מידי יום, ותשאלי את עצמך, האם האנשים האלה תורמים לי בדרך למימוש המטרה שלי? האם האנשים האלה תומכים ברעיונות שלי? בכישורים שלי? ברצונות שלי? האם הם מאמינים בחלומות שלי? וזאת מאחר ואנו שואבים את הכוחות והאנרגיה מהאנשים הכי קרובים לנו, וזהו מפתח להצלחה או לכישלון, אם אין בסביבה שלך את האנשים שיתמכו בך או ברעיונות שלך, הטיפוס לפסגת ההצלחה תהיה קשה יותר ומורכבת יותר, אין הדבר אומר שהדבר בלתי אפשרי, אלה שחוסר תמיכה מהסובבים אותך יסרבל את הדרך להצלחה".
הפעם ידעתי בדיוק על מה הוא מדבר, למעשה בני גירד פצע שדימם בליבי משך שנים, נושא כאוב שעד אז לא השלמתי איתו. מעולם, מעולם לא קיבלתי תמיכה על הרעיונות שלי, הרצונות שלי, הכישורים שלי, וזאת בשל כך שמעולם לא הלכתי " בתלם" משנות ילדותי היתי " עוף מוזר" תמיד נמשכתי לנושאים שאחרים ראו בהם " התעסקות בשטויות", משנות ילדותי המוקדמות מאוד אהבתי אומנות על כל גווניה, אסתטיקה, יופי, עיצוב, כל אלה אינם עיסוקים מבטיחים הצלחה בחיים. אבל תמיד התעקשתי ללכת אחר צו ליבי, ותמיד תמיד עשיתי מה שחשתי לנכון, בבגרותי אכן תמיד עסקתי בתחומים שהיו קרובים לליבי למרות ואף על פי שהיתי צריכה " להלחם" על דעתי מעולם לא קיבלתי תמיכה מהסובבים אותי ובעיקר מבני המשפחה והמעגל הקרוב שלי. בדיעבד אני יודעת שזאת אמונה שלי, על כן במשך השנים גם למדתי לשחרר אותה. בשל חוסר התמיכה של הסביבה ברעיונות שלי, הדבר הפך לקטליזטור שהניע אותי להשיג את מה שרציתי, ואכן בזכות חוסר התמיכה הגעתי להישגים מרשימים, הכאב תמיד נשאר באחד מחדרי הלב, הזיכרון תמיד הכאיב, אך העמידה על פסגת ההצלחות היתה יותר מתוקה. כל כך ידעתי על מה בני מדבר.
בני ראה את הכאב שהציף אותי, ובקולו הרגוע ניסה לנחם אותי " מיידלה, על מנת לטפס לפסגת ההצלחה, אליך להוריד את כובד הכאב מהכתפיים שלך, הוא כבד, ובטיפוס לפסגת ההצלחה את צריכה להצטייד במוטיבציה שתניע אותך קדימה, הניחי את הכאב מאחור, הניחי את הזיכרונות הכואבים , תלמדי לסלוח לאותם האנשים שמהם לא זכית לתמיכה ולעודד, אותם האנשים בטוח לא רצו לרעתך, הביקורות והדעות שלהם במרבית המקרים לא נובעים ממקום רע, לא זדוניים, הדעות שלהם נובעים בעיקר מהפחדים שלהם, אנשים שמעולם לא העזו לצאת ממרחב הנוחות שלהם, אנשים שמעולם לא גילו בפני עצמם את הכוחות שיש בהם, על כן אנשים אלה חיים את חייהם בבינוניות ואולי אפילו למטה מזה, אנשים כאלה הולכים שולל אחרי אמונות שגויות , הם רדומים ותחת השפעה של סם הרדמה קולקטיבי, לא מעזים להרים את הראש מה"נורמה" ששמעו בבית אבא ובמשך שנים הם מסתפקים במקום עבודה שמשלם להם את המשכנתה, את המכונית הישנה, וכל זמן שיש להם אוכל על השולחן הם חשים בני מזל, כך שהשאיפות שלהם שואפים לאפס. ואת יודעת מה עצוב יותר, אנשים אלה הם עבדים, אנשים הכלואים בכלא מבלי לדעת שהם כלואים בו, אנשים אלה עושים כיבוי אורות פנימי בגיל 30, ומנגינת החיים שלהם ממשיכה להדהד ברקע".
דבריו של בני כל כך נגעו בי, עשיתי סריקה מהירה בקרב בני המשפחה הקרובה שלי ואכן נוכחתי לדעת שכולם ללא יוצא מהכלל חיים את חייהם בבינוניות ואף למטה מזה, הולכים בתלם ובנורמה החברתית, יש להם קורת גג מעל הראש, משכורת קבועה שבקושי מספיקה לשלם את המחייה שלהם, אך עצוב יותר מסתובבים עם תחושת ריקנות והחמצה.
באותו רגע עלה בי געגוע לאבי ז"ל, אבי הביולוגי שאותו איבדתי בהיותי בת 9, והזיכרונות שלי מסתכמים בפיסות סיפורים שהצלחתי לשמוע מאימא וקרובי משפחה אחרים. ידעתי שאבי היה פיטר, מצליחן בכל רמח אבריו, בעיר הולדתי הוא נחשב לאחד האנשים העשירים והמצליחנים, ונקודות המוצא שלו היתה הרבה הרבה מתחת לנורמה. נזכרתי שלעתים היו אומרים לי " את כל כך כמו אבא שלך" ושמחתי על כך שהדי אן אי עבר בירושה.
השיחה הספציפית הזאת הותירה בי חותם כל כך חזק, שמאותו היום החלטתי לא לשתף את הסובבים אותי ברעיונות שלי, הרצונות שלי, התכניות שלי, וחיפשתי אנשים תומכים, מעודדים, אנשים הנגועים בחיידק ההצלחה, אנשים הרעבים להפיק מעצמם את הטוב ביותר, אנשים שיש להם יתוש בראש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה