השיחות שלי עם בני
למפגש עם בני הגעתי נרגשת וחסרת מנוחה וזאת בשל שינויים שנכפו עלי במקום העבודה. שיתפתי את בני עם התחושות וגם החששות שלי.
"בני, אני אוהבת את המשרד, את התפקיד את החברים במשרד ועכשיו הם מבקשים ממני לעבור למשרד אחר שהוא רחוק מהבית, ואני צריכה להתרגל לחברים חדשים, לעזוב את החברים שלי במשרד הנוכחי, להתרגל לעובדים חדשים מחוץ למשרד ( מתוקף התפקיד עבדתי עם עוד אנשים מחוץ למשרד) וזה מאוד מלחיץ אותי" כאילו התחננתי שבני ישנה את " הגזרה" שנכפתה עלי.
" מיידלה, אני יכול להבין את החששות שלך, למעשה הן אנושיות למרות שהן לא טבעיות". אמר בני כמבין דבר.
"מה זאת אומרת אנושיות אבל לא טבעיות? " שאלתי בתדהמה.
"אנושיות מאחר וכל בן אנוש חושש משינויים, לא בגלל שהוא לא רוצה שינוי, אלה מזה שיש פחד מהלא נודע, לא יודעים כיצד השינוי ישפיע על חיינו לא נודע כיצד נתמודד עם השינוי ולכן רוב האנשים גם לא עושים שינויים מרצון או בחירה, מרבית האנשים מעדיפים להישאר בסיטואציות שלעתים הם מצבים כואבים מדכאים ובוחרים לדשדש במקום רק לא לעשות שינוי, יש מלא מצבים ידועים כגון אנשים שסובלים במקום העבודה שלהם ולא עושים שינוי מפחד שלא ימצאו עבודה, או שלא תהיה להם פרנסה ולכן הם נשארים באותו המקום שכל כך לא טוב להם מהפחדים שלהם. דוגמה נוספת היא שאנשים נמצאים משך שנים במערכות זוגיות מתסכלות כואבות משפילות וזאת מתוך בחירה לא לעשות שינוים מהפחד של הלא נודע.
ושאלת למה שינויים הם טבעיים? ובכן יקירה כל שקיים הוא אנרגיה, ואנו כבני אנוש כפופים לחוקים אנרגטיים אם נכיר בהם או נתכחש להם, אם נקבל אותם או נתעלם מהם אנחנו חלק בלתי נפרד מהאנרגיות של היקום, והנה אני הולך אולי לחדש לך שיש חוק אנרגיה שהוא חוק על, כל אנרגיה, כל ויברציה, כל תדר הוא בשינוי או בפוטנציה של שינוי, ובשל כך שזהו חוק קוסמי, שינויים הם דבר טבעי. שום דבר אינו מתקיים לנצח, הכל בשינוי מתמיד, אם תשכילי להביט בטבע תראי את השינויים האלה, כשהלילה הופך ליום, תראי את השינויים בעונות השנה ולכן גם אנחנו כפופים לשינויים מאחר ואנחנו חלק מהטבע. " סיכם בני את הטעון שלו.
טוב נו, את זה ידעתי, רק לא הצלחתי לקשר את המצב הנפשי שלי לחוק הקוסמי.
בני המשיך כמתעלם משפת הגוף שלי ששידרה " תסביר לי בבקשה".
"את יודעת מיידלה, יש שני סוגים של שינויים בחיים, אלה שאנו בוחרים לשנות ואלה הנכפים עלינו בכוחו של גורל. שינויים שאנו בוחרים לעשות הם קלים יותר לעיכול, מאחר ויש לנו שליטה עליהם, אנו עושים שינוים לאחר שבדקנו ובחנו את המצב שאנו רוצים לשנות ואז עושים את השינוי בפועל. אלה ששינויים הנכפים עלינו מכוחו של " הגורל" קשים יותר לעיכול, קשים יותר מבחינה רגשית ונפשית. ונביא לכך דוגמה מחיי היום יום, לדוגמה אדם עובד במקום סמויים שהוא מאוד מרוצה, יש לו סיפוק מהעבודה, קשרי עבודה הרמוניים עם העמיתים לעבודה, תגמול כספי הוגן, ולפתע מודיעים לו שמקום העבודה נסגר בשל קשיים כספיים, או שהם עוברים למדינה אחרת. שינויים מהסוג הזה הם נכפים על האדם ולא מתוך בחירה, שינויים שנכפים עלינו הרבה יותר קשים להתמודד איתם, אלה שגם בסוגיה של שינויים והיכולת להתמודד איתם רמת המודעות העצמית של האדם היא קובעת איך האדם יעבור את השינוי, דבר שמביא אותנו לשינויים שאת עומדת לחוות במקום העבודה שלך." סיכם בני את הסבריו.
"ואיך בדיוק מודעות עצמית קשורה לשינויים שאני עוברת? מודעות עצמית לא משנה את העובדה שאני מרגישה " קורבן" מודעות עצמית לא משנה את החששות שלי, ולבטח אינה עוזרת לי, אני פשוט לא רואה כיצד המודעות העצמית שלי היא גורם משפיע על המצב". אמרתי תוך כדי כעס מרוסן.
" מיידלה, עכשיו אני אסביר לך כיצד המודעות העצמית שלך יכולה לבוא לידי ביטוי בסיטואציה הזאת, וכאן חופש הבחירה שלך בא לידי ביטוי. גישה אחד יכולה להיות , יו כמה אני מסכנה, מעבירים אותי למקום חדש, להתמודד עם מצבים חדשים, ומה יהיה עם העמיתים לעבודה לא יהיו נחמדים, ומה יהיה שכל בוקר אני צריכה לנסוע למרחק של 40 דקות נסיעה, וסביר להניח שתמצאי רשימה ארוכה של סיבות למה השינוי הזה לא מטיב איתך.
גישה שניה היא שאת יכולה להסתכל על אותו המצב ולומר, איזה כיף, יהיה לי משרד חדש, באזור שאני יכיר אנשים חדשים, אפשרויות חדשות להתקדם בתפקיד, יהיה לי זמן להקשיב למסויקה שלי תוך כדי נסיעה, ולחפש את המצבים החיובים שיכנסו לחייך, וכאן ההבדל בין גישה שלילית לגישה חיובית, הכל זה ענין של זווית ראיה, הכל זה ענין של מודעות עצמית, לדעת שבכל הזדמנות אפשר לראות קושי או אתגר". סיכם בני את דברי החכמה שלו.
עכשיו הבנתי, וחייכתי לעצמי.
"ולסיכום אני רוצה לספר לך סיפור עם מוסר השכל".
חברה גדולה לייצור נעליים רצתה להרחיב את הפעילויות שלהם, ולכן פרסמו מודעה בעיתון ( לפני עידן האינטרנט) דרוש איש מכירות מכירות תותח, בעל ניסיון ורשומה מפואר לשליחות לאפריקה.
למחרת בבוקר התייצבו במשרד מאות מועמדים לראיון עבודה.
לאחר שהחברה ראיינה כ 200 עובדים, נבחר מועמד בעל הכישורים הטובים ביותר למשרה. הבחור החדש הוזמן למשרדים והודיעו לו שהוא התקבל למשרה הנחשקת, וכי החברה שולחת אותו לאפריקה על מנת לבחון את השוק ליצוא נעליים לאזור.
הבחור החדש מלא בגאווה עצמית , לקח את הלפ טופ, הטלפון הנייד וכל הסממנים של איש מכירות מצליח ויצא לאפריקה. מיד כשהוא ירד בשדה התעופה, הוא הביט מסביב וראה שכולם שם יחפים. הוא התקשר למשרד הראשי כולו כועס איך העזו לשלוח אותו למקום שאין בכלל מודעות לנעליים. מהחברה ביקשו מאיש המכירות שיחזור למשרד.
מספרי ימים לאחר מכן, החברה בחרה נציג חדש, ללא שום ניסיון במכירות, ושלחו אותו לאפריקה. הבחור שמח וטוב לבב ירד בשדה התעופה, הביט סביב, ראה שכולם יחפים, התקשר לחברה כולו שמח ואמר " יווווווווווווו איזה פוטנציאל יש כאן למכור לכולם נעלים".
"ובכן מיידלה, זה הכל ענין של זווית ראיה". אמר בני כשחיוך זדוני על פניו.
הרכנתי ראש, והודתי בפני עצמי, נכון זה הכל תלוי בזווית ראיה, הכל תלוי במודעות העצמית שלי
יצאתי מהמשרד של בני בהחלטה, לעשות מלימון לימונדה.
ועד לפעם הבאה מאחלת לכולנו שנפגש בפסגות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה