רגעים שקופאים בזיכרון ( מודעות עצמית והגשמת מטרות)

יש רגעים שקופאים בזיכרון, והעולם עוצר מלכת!!!!

( מודעות עצמית והגשמת מטרות)

שנת 2013, לאחר מאבקים אין סופיים ביני לבין עצמי, לאחר שנים של הדחקה, פחדים חששות ספקות, תירוצים אין סופיים היקום יצר עבורי את כל הקרקע עליה יכולתי סוף סוף לשתול את הגרעין להגשמת החלום שלי, להגשמת מטרות.

בשנת 1994 באחד הביקורים בעיר הדרומית, אילת  שאני כל כך אוהבת, נולד הרעיון, לבנות סטודיו לעבודות יד שישווק את היצירות מסביב לגלובוס. אני זוכרת את הרגע בו עלתה בדמיוני תמונה ברורה של הסטודיו, שחזרה על עצמה מידי פעם בדיוק מופתי. בתוכי ידעתי שזה היעוד שלי, בתוכי ידעתי שזה החוזה שלי עם היקום, ידיעה שהיא הרבה מעבר לרצון או האדרת האגו.

 ידיעה שמכרסמת בבטן וידיעה פנימית שזה זה.

החיים זרמו והביאו איתם שינויים , תובנות, התמודדויות, אך החלום נשאר טרי וצעיר כאילו שהשנים לא נתנו בו את אותותיו. הוא החל לזמזם בעורף, מידי פעם היה מתעורר נותן אות לקיומו ואני בעדינות ליטפתי אותו כמו ילד קטן להרגיע ולהשתיק אותו, עד לפעם הבאה, והפעם הבאה תמיד הגיעה.

בשעות של מצוקה נפשית כאשר נתקלתי באיזה אי נעימות במקום עבודתי או חוסר שביעות רצון רגעי, החלום שלי נקש בדלת וכאילו שאל, " נו מתי? אולי עכשיו?"  

בשעות של מצוקה כלכלית, החלום שלי היה ברור יותר כאילו מאותת לי " הנה יש לך אופציה, צאי ותממשי אותי" אבל הפחד שיתק אותי. מה יהיה אם לא אצליח? מאיפה יהיה לי כסף להקים אותו? איך אני ינהל אותו? ספקות ופחדים שניהלו אותי במשך שנים.

כתוספת לפחדים והספקות שלי הסביבה תמיד תרמה את שלה, " זה גדול עליך, לטכניקה של היצירות שלך צמח זקן, את מבוגרת מידי, את לא יכולה להתבסס על זה מבחינה כלכלית" עוד ועוד חוות דעת של אנשים שהזיזו אותי רחוק יותר מהחלום שלי.

בין לבין המשכתי לחפש את המורים שילמדו אותי את הפורמולה להגשים את החלומות שלי וכך הגעתי למורים שכל אחד מהם תרם את חלקו בפזל וככל שרכשתי יותר ידע כך חשתי שחסר לי עוד מידע, כאילו חשתי לא מוכנה.

בשנת 2012, כמעט 20 שנה לאחר שהרעיון עלה בפעם הראשונה, ממשלת היקום דחקה אותי צמוד לפינה. בשל שינויים והתנהלות חדשה במקום עבודתי פוטרתי מהעבודה שהיתה מאוד נוחה, יוקרתית, מפרגנת ומתגמלת.

בגיל 57 מצאתי את עצמי בנסיבות שלא העלתי על דעתי שאי פעם יבואו לפתח ביתי. לאחר הכעס על הפטורים, הטחת האשמות, אספתי את עצמי והחלטתי לעשות מלימון לימונדה.

בעזרת יועץ מקצועי, עשינו ספירת מלאי של הכישורים שלי וביחד החלטנו שהגיע הזמן לממש את החלום שלי. הפחדים הספקות והנשמות הטובות עם העצות הכי לא מעודדות עדיין היו בסביבה, אבל הפעם החלטתי שאני עוברת כל משוכה גבוהה ככל שתהיה, וכך החלום שלי החל לרקום עור וגידים.

מספר חודשים לאחר שקיבלתי את ההחלטה, והתחלתי לעשות צעדים ממשיים, יצאתי לחופשה בחול בה שילבתי הנאה ועסקים. הספקות התחלפו מידי פעם בביטחון ונחישות אך הם עדיין היו שם כאילו להרפות את ידי.

באחד מעירות הנופש בהם ביקרנו ותאחסנו בבית מלון שכולו חצוב בהר וחזית המלון מול חוף ים מדהים ביופיו. מכירים את הרגעים האלה שהזמן עוצר מלכת? בדיוק כך חשתי כשחשבתי לעצמי, מישהו חשב על המלון הזה, מישהו תכנן אותו, מישהו הגשים כאן חלום וחצב בהר ובנה בית מלון ענק ומרהיב ביותר וכל זאת על מנת לאפשר לאנשים להנות מיצירת הפאר של העולם הנפלא הזה.

אם בית המלון העצום הזה נוצר בידי אדם אזי החלום שלי הוא כאין וכאפס וניתן ליישם אותו הלכה ולמעשה. כן, בדיוק באותו הרגע בו ראיתי את חוף הים וסירות שטות להנאתם, הבנתי שאין דבר  שהוא בלתי אפשרי.

חזרתי ארצה לאחר בהנאה רבה מהחופשה, אך יתרה מכך חזרתי נחושה בדעתי סוף סוף לעשות ולבצע בפועל את הצעדים שיובילו אותי אל פסגת ההצלחות.

לנטרל אנשים שליליים מחיינו ( הגשמת מטרות)

לנטרל אנשים שליליים מחיינו ( הגשמת מטרות)

השיחות שלי עם בני!!!

קרן אור מלטפת שטפה את המשרד של בני באותו היום, בניגוד להרגשה הכבדה שחשתי. סוג של תקיעות בהגשמת המטרות שלי.

"בני, אני צריכה את עזרתך" אמרתי נחנקת מדמעות.

" ככל שאני מנסה לשמור על גישה חיובית ואוהבת, אני מנסה לשמור להיות במרכז שלי, מנסה לנטרל את האגו ,עדיין יש מספר אנשים שמאוד קשה לי איתם ובעיקר אנשים שהם במעגל הראשון שלי, כאלה שאני חייבת להתמודד איתם ברמה היומיומית, ואני חשה שהדבר מאוד מפריע לי לממש את היעדים והמטרות שלי, מאחר והם מצליחים להוציא ממני רגשות שליליים, דבר הנוגד את כל הפילוסופיות והגישה הרוחנית שאני מאמצת וחסימה בהגשמת המטרות שלי".

בני, כהרגלו התרווח בכורסת המנהלים, וברר את המילים.

" מיידלה, יש שיגידו לך לנסות להתעלם מהרגשות שלך, ואני טוען שהניסיון להתעלם או להדחיק רגשות שליליים כמהם להגביר את אותם הרגשות שאת לא רוצה. מאידך יש כאלה שטוענים שהקושי שאת חווה בחברתם של אחרים הם למעשה אפקט המראה, המשקפים את אותן איכויות שאת צריכה לשפר אצלך. על אפקט המראה, אנו נדון במפגש אחר. היום אני רוצה לתת לך כלי שבעזרתו תהיה לך אפשרות נפלאה לשנות את המערכות היחסים השליליים האלה ברמה הרוחנית, והתוצאות לא יאחרו להופיע ברמה הפיזית שלך". אמר בני כיודע דבר.

" אני מניח שעשית מדיטציות יותר מפעם אחד בחייך ואת לבטח מודעת על ההשפעה הנפלאה שיש למדיטציה על חיינו. יש אין סוף מדיטציות שכל אחד מהן משפיעה באופן שונה וכלן יעילות.  כל אותם האנשים הסובבים אותך במעגל קרוב, רחוק הם אנשים יש לך חוזה נשמתי איתם. ל כל אחד מהם יש תפקיד בחייך, כאשר את חשה שאינך מסוגלת להסדיר את מערכת היחסים שלך ברמה הפיזית, במדיטציה שאני הולך ללמד אותך, את מזמנת אותם " לחתום" חוזה חדש.

כן, משך שנים תרגלתי מדיטציות והתוצאות תמיד היו נפלאות, אך מעולם לא חשבתי שאני יכולה לשנות " חוזה" נשמתי דרך מדיטציה, חידוש נפלא שחיכיתי בקוצר רוח לנסות אותו.

גם אלה שמעולם לא ניסו לעשות מדיטציות, לעולם לא מאוחר להתחיל, אלה שניסו וחושבים שהם " לא הצליחו" , תרשו לי לחדש לכם, אין חייה כזו, כל מדיטציה עושה את שלה.

חברה, זה עובד!!!!

איך למנף יעדים ומטרות ( הגשמת מטרות)

איך למנף יעדים ( הגשמת מטרות)

השיחות שלי עם בני

" מיידלה,  מה זה  הגשמת מטרות?  מה היית רוצה להגשים ולהעצים בחייך תוך שלושה חודשים מהיום  לו ידעת בוודאות שתצליחי? " שאל בני במפתיע.

"אאאאאאאאאאא " ארוך נפלט מפי. לא מצאתי תשובה שיכולתי לשלוף מהשרוול באותו הרגע, במחשבה שניה יכולתי לעשות רשימה ארוכה כמו מצרכים מהמכולת.

בני הפסיק את חוט המחשבה וניסה להקל עלי.

" מיידלה, היום אני רוצה ללמד אותך הבחנה מאוד חשובה שאם תלמדי לעשות אותה נכון, הדרך למנף כל דבר שתרצי, סלולה בפניך".

"והוא"? שאלתי סקרנית

"להבחין בין מי שאת באמת לבין מה שהאגו מכתיב לך מי שאת" אמר בני בכובד ראש.

"כולנו מודעים לכך שהאגו הוא עקב האכילס של חיינו אך ממעיטים להבין כמה הוא מחבל ביכולת שלנו לברוא וליצור את החיים אותם אנו באמת רוצים.

 האגו יוצר לנו את האשליות וזורע חול ואבק כך שהראיה שלנו הופכת למטושטשת ואין לנו את בהירות הראיה וההבנה לחשוף איזה כוחות אדירים טמונים בכל אחד ואחד מאתנו. בכולנו, ללא יוצא מהכלל קיים גרעין , זרע של אנרגיה שמסוגל לברוא וליצור את החיים אותם אנו אוהבים, את החלומות, היעדים והמטרות שלנו, אלה שזרע זה עדיין נמצא בתרדמה, אנרגיה עצורה שמחכה להתעורר ולמגנט לחייך את החלומות שלך".

"איך?" שאלתי בפליאה.  

" נכון, אני יודע שהדבר נשמע מוגזם ובלתי אפשרי, ואף אולי את מייחסת יכולות אלו ליחידי סגולה בנולדו עם כוחות מיוחדים, אלה שהאמת היא שהיכולת ליצור בחייך את מה שאת רוצה היא מתנה אלוהית שכאמור נמצאת בכל יצור אנוש, וכל מה שנחוץ לעורר את הגרעין הזה הינם מספר פעולות כדי לעורר את המתנה הטבעית הזאת. 

המידע הזה הוא עתיק יומין והוא עובד בכלים שלובים עם חוקים אוניברסאליים. כפי שהמדע כבר הוכיח מעל לכל צל של ספק שהמחשבות והרגשות יוצרות את המציאות. כל שעליך לעשות הוא מספר תרגילים בשלושה החודשים הקרובים באופן רצוץ על מנת להגביר את הרטט של האנרגיה הרדומה שתפקידה למנף את הרצונות שלך ולהביא אותם למציאות חייך.

אינני מדבר על כל הטכניקות והפורמולות שמלמדים אותם בספרים ובסמנירים, אני מתכוון לעבודה פנימית ברמה רוחנית.   גם אם את יודעת שהגרעין הזה טמון בך, עליך להתאמן על מנת להגביר את הויברציה, את הרטט של האנרגיה עד אשר תהפכי למסטאר ". סיכם בני את הרעיון בכללותו.

" מיידלה, זה פשוט, אבל לא קל, וזאת מאחר ועל מנת לעורר את הגרעין האנרגטי הזה בראש ובראשונה עלינו ללמוד להשקיט את התודעה, שניתן לדמות אותה כחווה מגודרת ובה כלואים סוסים פראיים שמחפשים לצאת לחופש ולדהור אל המרחקים . משך שנים הסוסים הפראיים האלה נעים במעגלים ויוצרים דפוסים שגויים והתניות מוכתבות של האגו השקרי המנהל את רובנו".

" זהו יקירה, שעלינו בראש ובראשונה להבחין מי הוא המחזיק במושכות הסוסים הפראיים שלנו, האני האמיתי והנצחי או האני שהאגו יצר עם תכסיסים שקריים שיצרו מערכת אמונות שגויות שמנהלים את רובנו". אמר בני.

"אבקש ממך להתכונן היטב למפגש הבא, ועד אז נסי לבדוק עם עצמך עד כמה את מאפשרת לאגו ולתדמית החיצונית שלך לנהל אותך".

I HAVE A DREAM- SO WHAT?

יש לך חלום?  אז מה?

בכל אותן שנים בהם הייתי צמודה למנטור שלי, למדתי וספגתי מחכמתו מידע רב ערך, אותם שיתפתי בפוסטים שלי תחת הכותרת " השיחות שלי עם בני". מאז למדתי וחרשתי כל פיסת מידע על הגשמת יעדים, מטרות וחלומות. בזמנו, חשבתי שהמטרה שלי היא ללמוד את הנוסחה, את הפורמולה להצלחה  ובהמשך התברר לי שלימוד הפורמולה היתה הכנת הקרקע להגשמת החלום הגדול  שלי באמת. אכן, היקום עובד בדרכים נסתרות. 

דברי החכמה שספגתי מבני נחרטו בתת המודע שלי כמו קעקוע, וידעתי שיום יבוא ואני יהפוך את המידע הזה לידע, על ידי עשיה וניסיון. בגיל 57, היקום יצר עבורי את כל הנסיבות והכין את הקרקע לזרוע את הזרעים לחלום הגדול שלי, וכמו תמיד היה עלי לדלג מעל משוכות , אך המשוכה הגבוהה ביותר והקשה ביותר הוצבה בדרכי דווקא מהסביבה הקרובה ובמעגל המשפחתי הראשון.

מעולם לא זכיתי לקבל תמיכה מקרב בני המשפחה הקרובה שלי, סביר להניח שעבורם תמיד היתי " עוף מוזר" וככל הנראה שהתדמית הזאת תישאר גם הלאה. לא משנה כמה פעמים " הוכחתי" את עצמי ואת כישורי, בכל פעם היתי צריכה להלחם על הרעיונות שלי, האהבות  וההגשמה העצמית שלי. בכל פעם שהלכתי עם תחושת הבטן שלי הנחתי את דגל הניצחון בקצה הפסגה, ובפעמים שהקשבתי לדעות הסובבים דגל הניצחון ירד לחצי הטורן. ככל שניסתי לגייס תמיכה ההתנגדות גברה, ובמקביל ,התמיכה העידוד והפרגונים הגיעו בכמויות אדירות דווקא מהמעגלים הרחוקים יותר. אך כידוע מה שלא שובר אותנו מחשל אותנו, ובמשך השנים למדתי לחיות עם נושא כאוב זה, אחרי הכל לא יכולתי לשנות את הסובבים, וכל שנותר הוא לשנות את ההתייחסות שלי כלפי הנושא. בתעצומות נפש אדירים למדתי מתוך כאב רב לפתח את השריון על מנת להדוף מסביבי את הדעות שלא התיישרו בקו אחד עם ההגשמה העצמית שלי. ואני אומרת לכם חברים, זה קשה. 

תמיכה עידוד אמון בכישורים וביכולות הוא אחד מאבני היסוד להצלחה וכאשר יסוד זה חסר הדבר דומה לבניית בניין על שלוש עמודים רעועים וחסרי עומק. 

בגיל 57 כל הנסיבות של חיי התיישבו בזו אחר זו ליסודות איתנים להגשמת החלום שלי. כעט הגיע הזמן ליישם הלכה ולמעשה את כל אשר למדתי מבני, להפוך את המידע לידע מתוך עשיה וניסיון. כמו תלמידה טובה, ביום ההולדת שלי התיישבתי לכתוב את המטרה שלי, לאחר עשרות טיוטות שנזרקו לפח בזה אחר זה, הגעתי ליצירה המושלמת, לאחר כבוד רב העתקתי אותה "במחברת הקסמים" שלי בכתב ברור נקי ויפה. עברתי את המשוכה הראשונה.

המשוכה השנייה היתה לעשות בדק בית אמיתי וכנה עם עצמי, לחפש את החוליות החזקות ולחזק אותן ומאידך לחפש את החוליות החלשות ולהשלים אותם על ידי שיתוף עם גורם חיצוני. 

ידעתי שאם אבקש יפה, היקום יזמן לי את השותף הכי טוב לעסק שלי, וכך היה, מתוך כמה עשרות מועמדים בחרתי את הטוב ביותר, המוצלח ביותר האמין ביותר והמקצועי ביותר. זכיתי. 

המשוכה השלישית שוב חזרה על עצמה כמו שעון שווצרי, להדוף מסביבי את האנשים השליליים. הפעם זה היה הרבה הרבה יותר קל, ממרום גילי למדתי שככל שהאדם מכיר ומוקיר בערך עצמו כך הוא פחות ופחות זקוק לחיזוקים חיצוניים.

המשוכה הבאה היתה לבחור את המנטור שילווה אותי בכל התהליך, אחד שיאמין בחלום שלי, אחד שידע לפרק את החלום שלי לגורמים ולחבר אותו לתמונה מושלמת, אך בעיקר מנטור שעשה זאת לפני, אחד שהגשים את החלום שלו, נגד כל הסיכויים, אחד שחולם בגדול, אחד שיודע שאלוהים מדבר איתנו דרך תחושת הבטן. 

היקום עובד בדרכים מסתוריות אמרנו?

ברשימת הטלפונים הארוכה שלי שמרתי מספר טלפון של מאמן עסקי שמאוד התרשמתי מהפסוטים והמאמרים שלו, התכוונתי להתקשר ולקובע פגישה עסקית. תוך כדי חיפוש מספר הטלפון נכנסה שיחת טלפון ממכרה ותיקה שלי כשהשיחה נסבה על עניינים יומיי מים. לפתע ללא התראה מוקדמת היא התחילה לספר לי על המנטור שלה ודרך אגב הזכירה שהוא היה המנטור העסקי של אישיות שהיא דמות לחיקוי והערצה מקצועית עבורי. ומשם הדרך היתה סלולה. 

עכשיו, החלום שלי התחיל לרקום עור וגידים. 

זכרו אתם מושלמים כפי שאתם, אלוהים יצר רק אחד כמוכם, אל תתנו לאנשים אחרים להסיט אותכם מהנתיב והחלומות שלכם, בדרך למימוש החלומות שלכם ודאי תשמעו דעות כמו " אתה לא מספיק מוכשר" אין לך השכלה מספקת" זה לא הזמן" אתה מבוגר מידי" אתה לא מסוגל" "בשביל מה אתה צריך את זה" ועוד ועוד, תלכו אחרי צו הלב שלכם, וזכרו אין דבר יותר עצוב מכישרון מבוזבז. 

חג שמח

לסלוח- לנצח- לנצח

לסלוח- לנצח לנצח

השיחות שלי עם בני

 מה קשה יותר לסלוח לעצמך או לסלוח לאחרים?

הימים שבין ראש השנה לבין יום כיפור בדיוק כמו שעון שווצרי מביאים איתם את השאלה הנצחית, סוגיה שממרום גילי עדיין לא הצלחתי לגבש לעצמי דיעה.

" בני, מה לדעתך קשה יותר? לסלוח לעצמך או לסלוח לאחר?" שאלתי מתוך רצון עז לקבל סוף סוף תשובה.

בני, התרווח בכיסא המנהלים שלו והעלה את החיוך המיוחד, הסלחן והמגונן שלו. " מיידלה, העלת שאלה מאוד מורכבת, שרק מעטים שואלים אותה, ואני אנסה לענות עליה כך שתהיה לך ברורה ככל האפשר". אמר בני והמשיך בהרחבה על מהותו של חודש אלול. כמו תמיד בני הפתיע אותי עם הידע והבקיעות שהוא גילה בנושא.

"חודש אלול הוא חודש הסליחות, מראש חודש אלול ועד ליום הכיפורים אנו עטופים באנרגיה שמאלצת אותנו לעשות חשבון נפש עם עצמינו, היכן טעינו, במי פגענו, על מי אנו כועסים, תקופה שממקדת אותנו בפמניות האישית, ההתייחסות שלנו לעצמינו, ומי שבאמת מוכן להסתכל עמוק פנימה ודאי יגלה שבפינות נסתרות או גלויות אנו שומרים כעסים רבים על אחרים, החברה הממשלה, אנו שופטים ובוחנים את האחרים על פי אמות האמונה ודרכי החשיבה האישית ומצפים מאחרים שינהגו כמונו, כאשר האחרים אינם עומדים בציפיות שלנו, אנו מפתחים כעסים, טינה וקושי לשכוח ולסלוח. זהו נקודת ההתחלה של כדור שלג שעם הזמן תופס תאוצה ככל שאנו מסרבים לשחרר אותו.

הכעס, זהו מנגנון המשרת אותנו כהפגנת מחאה, זהו דפוס חיים נרכש עוד בהיותנו ילדים קטנים, ככל שהפקנו תועלת מהפגנת הכעס והוא שירת אותנו לקבל את אותם הדברים שרצינו, כך אנו ממשיכים לאחוז בדפוס המשרת אותנו גם בבגרותנו, בנוסף למדנו ששחרור הכעס על ידי סליחה ומחילה מעמיד אותנו באור חיוור בעיני החברה, כחסרי עמוד שידרה, וזו לא התדמית שאנו רוצים לשדר. יתרה מכך שיש לא מעט אנשים שעבורם הסליחה שנביע כלפיהם מתקבלת כחולשה ומתפרשת כאישור לכך שמותר להם להמשיך  ולפגוע בנו. ככל שאנו כועסים יותר כך החברה נמנעת מלפגוע בנו. וכאן נוצר פרדוקס, השימוש בכעס מהווה מנגנון המגונן עלינו לכאורה, ומצד שני אותו המנגנון חוסם את תחושת הרווחה שכולנו כמהים לה". אמר בני.

"נקודה נוספת היא שבכל מצב יש לנו את חופש הבחירה, אנו יכולים לבחור לסלוח או לבחור לשמור על כעס על פי חומרת "העוול- החטא" שנעשה כלפינו.  ככל שהפגיעה עמוקה יותר כך קשה יותר לסלוח, ובמיוחד כאשר האחר אינו מראה סימני חרטה. במקרים רבים, אנשים המודעים לחשיבות הסליחה והמחילה נאחזים במשפט " סלחתי אבל לא שחכתי" מצד אחד הדבר מצביע על אדם נאור המוכן לבלוע את הפגיעה ומאידך עדין מצביע באצבע מאשימה כלפי החוטא. סליחה עם שמירת הכעס בזיכרון כמוה שלא סלחנו, סליחה חלקית מעמידה אותנו בעמדת התנשאות ויהירות. לכן חודש אלול הוא הזמן הטוב ביותר עבור כל אחד ואחת מאתנו להיכנס אל תוך עצמו, להתחבר אל אותם הרגשות השליליים, כעסים עצמיים, רגשות אשם ולבחון היטב מה הם המניעים הגורמים לנו לשאת את כל המטען הזה על גבנו. אם ובמידה נהיה מספיק כנים, אנו נגלה כי כל אותו " אוצר" של רגשות שליליים שאנו שומרים בקנאות נובעים מאגו, אגו פגוע שלעתים קרובות הורס בנו כל חלקה טובה" סיכם בני.

הקשבתי במלוא תשומת הלב לתפיסת עולמו של בני, למרות שדבריו כמו תמיד היו מאוד הגיוניים הם בכל זאת עוררו בי התנגדות, וכן גם הרבה כעס. בדיוק באותם הימים חוויתי פגיעה רגשית קשה מאוד במקום העבודה שלי, הכעס והמצב החדש שנוצר עקב הפגיעה שלי הנמיכה עד הסוף את עוצמת ההיגיון כך שביטאתי את עצמי רק מבחינה רגשית.

"בני לפי מה שאתה אומר הכעס שלי עכשיו כלפי ........... נובע מהאגו? הרי אתה יודע שנעשה לי עוול בל יתואר, נעשה לי נזק מקצועי וכספי, ככה לא מתנהגים ובמיוחד כלפי חבר שנתן בנו אמון" אמרתי בכעס נורא על סף דמעות.

"מיידלה, אני מסכים איתך, אני יכול לראות את הכאב שלך, ללא ספק זה מציב אותך בפני החלטות לא פשוטות, ויחד עם זאת את שופטת אותם על הדרך שנהגו בך, על פי אמות המידה שלך, אלה שאת לא יכולה לראות את התמונה הכללית הרחבה יותר שהביאה אותם לנהוג כפי שהם נהגו" המשיך בני כאילו להמשיך להכעיס אותי.

בני ראה את הכעס שלי עולה על גדותיו וניסה לרכך את דבריו. " מיידלה, זכרי שכולנו בני אנוש עם רצונות, תקוות, ציפיות, השקפות עולם שונה, הדחף האנושי להעביר ביקורת על מעשיהם של אחרים, לשפוט אחרים על פי ראות עינינו זהו טעות. ההסתכלות של כל אחד מאתנו על החיים נעשית ממקום מאוד מצומצם, איננו יכולים לראות את התמונה הרחבה יותר, איננו יודעים מה גורם לאחרים לנהוג בדרך מסוימת, אנו לא יכולים לדעת איזה זיכרונות כואבים מניעים את האחרים ולכן השיפוט והביקורת מיותר ואינו מועיל. יתרה מכך, מי בכלל שם אותנו על כס השיפוט והביקורת? מי ממנה אותנו כשופטים ודיינים של אחרים? אנו יכולים ואף רצוי שבמקרים בהם אנו חשים שנעשה לנו עוול, לשאול את עצמינו " מדוע זימנתי את זה לחיי? כל סיטואציה בחיינו משקפת במידה רבה את אותם פגמי האופי שאנו צריכים לתקן בעצמינו" סיכם בני.

דבריו של בני היו בניגוד מוחלט למה שרציתי לשמוע, על פי דבריו, העוול שנעשה לי לכאורה אני זימנתי אותו, דבר שהיה מנוגד לכל הגיון, אך כפי שהכרתי כבר את בני הבנתי שעלי לעשות חושבים ברמה מעמיקה. נפרדתי מבני לשלום וניגשתי ישר לעשות את חשבון הנפש שלי.

בחפירה מעמיקה עם עצמי החלטתי בראש ובראשונה לקחת אחריות אישית על " העוול" שנעשה לי, בחנתי אם ואיך אני בכל זאת " זימנתי" את החוויה ואף כיצד אני יכולה להפיק מכך את הטוב ביותר. לאחר לקיחת האחריות ( דבר הדורש אומץ רב) היה עלי לסלוח לעצמי, על הטיפשות והאמון שנתתי, ללא ספק לא יכולתי להצביע באצבע מאשימה כלפי אף אחד אחר פרט לעצמי. והגעתי למסקנה שקשה יותר לסלוח לעצמך מאשר לסלוח לאחר.

בימים בהם חופרים לנו בלי סוף על חשיבות הסליחה, בדקו בראש ובראשונה אם אתם סולחים לעצמכם, ולמען האמת אין לנו הרבה אופציות, לסלוח לעצמינו, ללמוד מהטעות ולהמשיך הלאה, אחרת נמשיך לסחוב את " האוצר" של הרגשות השליליים שמן הסתם יכפילו וישלישו את עצמם.

אז יאלה חברים, הפשילו שרוולים, תביטו לעצמכם בלבן שבעיניים ותסלחו לעצמכם, אחרי הכל כל טעות שנעשתה, עשינו את הטוב ביותר שידענו בנקודת אותו הזמן, עכשיו שאנו יודעים טוב יותר נשתדל לא לחזור על אותה הטעות, כפי שנאמר " חכם הוא לא אחד שלא בוכה, חכם הוא אחד שלא בוכה מאותה סיבה פעמיים". גמר חתימה טובה.

היתוש שבראש- קורס למודעות והגשמה יצירתית

היתוש שבראש!!!!

מכירים את הזמזום הבלתי פוסק הזה שמתנגן לנו בראש כשאנו מאוד מאוד רוצים ליצור דבר מה בחיינו? זמזום מטריד שאינו נותן מנוח לילות כימים , הזמזמום שהופך לידיעה שאנו חייבים להוציא אותו לפועל.

אין דבר יותר עצוב מכישרון מבוזבז. כל החיים את/ה יודע/ת שיש לך כישרון למשהו, כמיהה למשהו שרק את/ה יכול/ה לעשות, כתיבה , שירה, צילום, ציור, בישול, אפיה, עוגות מעוצבות, היכולת לגעת באחר, היכולת להרגיע ילד מבוהל והיכולת הזאת עצורה ,כאילו כלאנו אותה מאחורי סורג ובריח, החיים זרמו ,השגרה סוחפת והימים עוברים, השבועות החודשים והשנים והתסכול רק הוא נשאר. קוראים לזה משבר היצירה. 

אני מניחה שרבים מכם קראו ספרים השתתפו בסדנאות, סמינרים הדנים בנושא הגשמה עצמית ושגשוג בהם נחשפתם לתכנים, פורמולות וטכניקות שהמריצו אותכם לקחת אחריות ולעשות בפועל את הנדרש על מנת להגשים את משאלות הלב, החלומות, המטרות והיעדים שלכם, אך בפועל נראה שיש יותר בלבלול, חוסר בהירות, תחושה שמשהו עדיין חסר, עוד כמה פיסות של פזאל חסרות, שוב תסכול, תחושת ההחמצה הופכים לדיירים קבועים בחיים .

אני חייבת להודות שגם אני חוויתי את התחושות האלה לאחר שנים של חקירה, לימוד והשקעת משאבים רבים על מנת להגשים את מלוא הפוטציאל, והאובססיה שלי הביאה אותי לחקור מעבר לטכניקות ופורמולות.

לפני כעשרים שנה עלתה בי תשוקה להקים סטודיו ליצירה בנישה מאוד ייחודית שהתמתחתי בה והגעתי ליצירתיות ברמת גימור מדהימה, אלה שהחיים אכן זרמו והשגרה סחפה הימים עברו, החודשים והשנים הובילו אותי למחוזות שונים, אך התסכול הלך וגדל, זמזום היתוש שבראש לא פסק, להיפך בכל הזדמנות הוא הגביר את נוכחותו כאילו הצהיר " אני כאן ממתין שתקחי אותי ברצינות". 20 שנה הזמזום לא מרפה. עד ש.... לפני כשנה בנסיבות מאוד מסוימות קיבלתי החלטה לתת את הכבוד הראוי ליתוש שבראש ולשחרר אותו לחופשי. 
ואני שואלת אותך, האם לא הגיע הזמן לקבל החלטה, להתמודד עם כל ומול כל הסיבות והנסיבות לשים את כל התרוצים בצד ולהחליט, שזהו זה. 

אבל זה הרבה יותר מורכב ממה שזה נשמע, מאחר ואם אנו רוצים לעשות שינוי כלשהו, עלינו לעשות אותו מהיסוד, אין קיצורי דרך, אין ארוחות חינם. לא, אינני מבטיחה שיצמחו לך כנפיים במהלך או אחרי הקורס, אני מבטיחה לך שתקבל בהירות, מיקוד וכלים על מנת להגשים את המטרות של חייך. השאלה אם תיישם אותם תלויות אך ורק בך. 

אם יש לך יתוש בראש , חלום, מטרה, יעדים שלא מימשת, בדיוק בשבילך יצירתי את הקורס "היתוש שבראש- למימוש עצמי ביצירתיות . אני מזמינה אותך לצאת למסע עם אנשים בעלי חלומות ומטרות כשלך, ולקבל את הכלים שסוף סוף יעזרו לך לאזור את התובנות והאומץ לצאת מאזור הנוחות הנוח אך המתסכל ולעבור לפעולה.

 במקום לדבר בכמיהה על...., הגיע היום לעשות את......

שנה טובה וקסומה

החולדה שלימדה אותי חמלה

היחס שלי לבעלי חיים לרוב הוא פושר, מכבדת את האנשים המגדלים אותם בבית, אבל בפרוש לא בבית ספרי, שלא לדבר על חיות שגורמות לי דחייה בלתי מסויגת. למשל, נחשים חולדות ועכברים, אלה תמיד גורמים לי להגיב בגועל של ממש.

לפני מספר שבועות פגשתי חולדה במקום הכי לא צפוי לכאורה, במרכז חנות מכולת שכונתית, החולדה נעמדה במרכז החנות ממש לפני הדלפק ולהפתעתי היא לא זזה משם למרות כל המהומה שהתעוררה סביבה. האנשים ניסה להבריח אותה אל מחוץ לחנות אך לא בהצלחה יתרה, עד שלפתע היא החלה לנוע לכיוון הדלת ואז הבחנתי שהחולדה פצועה ברגל, היא משכה את עצמה בכוחותיה אחרונים והותירה אחריה שובל של דם בניסיון לברוח ולהגן על עצמה.

באותו הרגע חשתי שהחולדה הזאת נאבקת על חייה, מסביב מלא אנשים שמאימים על חייה שבכל רגע נתון יכולים להביא אותם לקץ, והיא חסרת אונים כאובה ופצועה מנסה למלט נפשה לאזור פחות מאיים ובטוח.

בפעם הראשונה בחיי חשתי חמלה ענקית לחיה הקטנה הזאת למרות שהיא תמיד גרמה לי גועל ודחייה, תחושת חמלה עמוקה התפשטה בי משהו שמעולם לא חשבתי שאחוש כלפי היצור הדוחה הזה.

הסיטואציה הזו נחרטה בזיכרון , ואינני יודעת מדוע התחלתי להשוות את החולדה הזאת לאנשים שלכאורה כל כך דוחים אותנו בהתנהגות שלהם והם בעצם רק רוצים להגן על עצמם. אנשים שתכונות אופי מסוימים גורמים לנו סלידה הם בעצם כל כך אומללים שהכלי היחיד שיש בידם הוא לעורר גועל ודחייה כשכל אשר הם רוצים זה להקים חומות מגן סביבם להגן על עצמם ולשרוד.

הסיטואציה הזאת הופיעה בחיי ממש לא במקרה. גם אני כמו רבים אחרים עדיין חוטאת בשיפוט וביקורת למרות שאני עובדת על זה, אני מזהה עדיין שרידים של שיפוטיות. באחת הקבוצות להעצמה אישית, יש משתתפת שהיא מצליחה תמיד להרגיז את יתר המשתתפים וכן, גם אותי. לאחר אותה החוויה עם החולדה הפצועה לפתע ראיתי באותה משתתפת את החולדה האומללה והפצועה שעל ידי התנהגות דוחה ולא מקובלת היא בעצם מנסה להגן על חייה.

אינני יודעת אם אני מצליחה להעביר את התחושה וההתרשמות שלי מהסיטואציה, אך ללא ספק היא הותירה בי רושם עז. כעט כשאני פוגשת במישהו אם התנהגות בוטה או דוחה, משום מה אני רואה בעיני רוחי את אותה החולדה הפצועה הנאבקת בהישרדות וחמלה רבה מתעוררת בי במקום שיפוט וביקורת.

כן, תודה לחולדה שלימדה אותי חמלה.

החלה ההרשמה לקורס " היתוש שבראש- מודעות והגשמה יצירתית" שיחל באוקטובר ויתקיים בחולון. לפרטים והרשמה 0527752827