מי רוצה להיות מליונר?

השיחות שלי עם בני ללא ספק הותירו חותם שמלווים אותי בכל האספקטים של החיים. את מה שבני לימד אותי לא יכולתי ללמוד מאף מורה גם הטוב ביותר עלי אדמות, מאף ספר ולבטח לא בקורסים וסמינרים בהם השתתפתי לעייפה. 

המפגש הראשון ביני לבין בני, נתן לי חומר רב למחשבה, ונסתי ליישר קו ברמה האינטלקטואלית עם הדברים שבני לימד אותי. בשלב זה התכנים היו לי בגדר של " מידע" עדיין לא עיכלתי את משמותם לעומק כך גם שלא יכולתי להשתמש בהם. 

למפגש השני הגעתי בהחלטה, אני בגדר של מקשיבה, חשתי צימאון ללמוד מהאיש הזה ככל שיכולתי לספוג.

הפגישה החלה בדיוק בשעה שנקבעה, מהחלון השתרע נוף מדהים שתרם לאווירה אותה רציתי ליצור. בני התיישב מעבר למכתבה, דאג שלא יהיו שום פריטים המפקידים בינינו, גחן קדימה ושאל " מיידלה, האם רוקנת את הכוס לפני שבאת?" זאת הייתה הדרך שלו לשאול אם אכן באתי "ללמוד" אם אני מוכנה להשאיר מאחורי את כל הידע שלי בנושא ולהיות פתוחה לקבל רעיונות חדשים. כן, היתי מוכנה, למעשה היתי כמו שואב אבק למידע, כל כך רציתי לגלות את הסוד של המצליחנים, כל כך רציתי לדעת מאיזה חומרים הם עשויים. בביטחון עז אמרתי " כן, רוקנתי את הכוס, אני כולי בהקשבה". 

"היסוד הבא שיהיה עליך לאמץ ולברר הוא, למי את מקשיבה? זהו אלמנט חשוב ביותר מאחר והוא יכול לקבוע בוודאות עם המטרות שלך ימריאו אל על או יתרסקו". אמר בני. שמתי לב שפניו הרצינו כשהוא החל לדבר ולהסביר לי את העיקרון השני. 

"בעידן בו אנו חיים ( להזכירכם המפגשים התקיימו בשנת 2004) יש שפע של ספרים, קורסים, סמינרים, מורים שכל אחד מהם מבטיח שאם תיישמו את הטכניקות שכל אחד מהם מציע, ההצלחה שלכם מובטחת. ישנם די הרבה ספרים טובים, ומורים טובים מאוד שאכן יודעים ללמד, אך למרבית הצער הם מלמדים טכניקות שאת חלקם מעט מאוד אנשים אכן ניסו בחייהם האישיים, במקרה הטוב, ובמקרה היותר עצוב המורים עצמם לא ניסו את הטכניקות שהם מלמדים, ולמעשה הם מדקלמים טכניקות ופורמולות ב" הנחה" שהם עובדים. 

דבריו ממש ממש קוממו אותי. באותם השנים היתי פריקית של מספר מורים שנחשבו למורים המובילים בתחום, היתי נוסעת למרחקים בכל פעם שקיימו סמינרים, דבר שדרש ממני השקעה של זמן, תכנונים שלא לדבר על ויתורים אישים וכסף לא מבוטל. 

הגב הזדקף והיתי מוכנה לצאת להגנתם של כל אותם הסמינרים והמורים בהם השתתפתי, כל אותם הספרים שבלעתי בשקיקה, אך לפני שהספקתי להגיב, ראיתי חיוך עולה על פניו של בני, "את רואה מיידלה? רק אמרתי דבר שהוא לא מתיישר עם הידע שלך ואת כבר מתכוננת לתקוף את הרעיון שהעלתי, לכן הדבר אומר שלא רוקנת את הכוס שלך, את עדיין נאחזת בידע שיש לך עד עכשיו ולא ממש מוכנה להקשיב לרעיונות אחרים". 

התאפסתי על עצמי, כמה נכונה ההבחנה שלו. זהו החלטתי שאני באמת מקשיבה. ( בני גם מתמחה בשפת גוף, כך שחששתי שמשפת הגוף שלי הוא יחוש את מה שאני לא אומרת במילים, ואכן כך היה). 

" בואי נתייחס לכל אותם הספרים שיש בשוק ושהם היום נגישים לכל אחד שמתעניין בנושא של התעשרות והעצמה אישית, מרבית הסופרים כותבים על תאוריות, הנחות, שמועות, גם הספרים שנכתבו כביכול על ידי מצליחנים גדולים , הם נכתבו על ידי סופרים אחרים שראיינו את המצליחנים, כך שהספרים לא נכתבו על ידי האנשים עצמם.
וכל אותם המורים והגוראים שמארגנים סמינרים מפוארים, עם רקדנים והרבה הרבה רעש, מעטים מהם אם בכלל הם עצמם מיישמים את מה שהם מלמדים, אם אכן חלק מהם התעשר, זה בשל הספרים והסמינרים שהם עושים. משם הם עושים את הכסף שלהם, שעבור חלק מהם המטרה שלהם היא לעמוד על במות ולהגיע לקהל רחב על מנת להדביק אותם במוטיבציה, שזה נפלא בשל עצמו. אך בואי לא נטיל דופי באנשים ונתרכז במשימה שלשמה התכנסנו".
"אם כך בני, איך אני אמורה לדעת מי מהמורים הוא הכי טוב עבורי? ממי אני אמורה ללמוד, למי אני אמורה להקשיב?" שאלתי.
בני חייך את החיוך המסתורי כאילו הוא הולך לשלוף שפן מהכובע, והוא אכן עשה זאת.
" מיידלה, חפשי את האנשים שיש להם את מה שאת רוצה, אנשים שעשו זאת לפניך, אנשים שמימשו את המטרות שלהם והם זהים לשלך, מהם את יכולה ללמוד את הטכניקות, לראות את דפוסי ההתנהגות שלהם, ואת הפעולות שלהם, אחרי הכל דרך החשיבה, מערכת האמונות שלהם הם, הם שהובילו אותם להשיגים שאת רוצה להגיע אליהם".
כמה חכמה מקופלים בשלושה משפטים.
כן, התחלתי לחפש את האנשים שכבר השיגו את מה שאני רוצה.
ועד לפעם הבאה, מאחלת לכולנו שנפגש בפסגות.