Retro Art by L.G STUDIO

מי דחף אותך לנהר?

איש עשיר מאוד בעיירה נידחת חשב לעצמו שאת כל הונו הוא בעצם הרוויח בזכות האנשים שחיים באותו העיירה, ואז עלה בדעתו שהוא צריך לגמול לאותם האנשים שבזכותם הוא התעשר. הוא החליט לעשות נשף ולהזמין את כל חסרי הבית של העיירה. האדון שלח את משרתיו להזמין את כל חסרי הבית והעניים  לנשף לביתו. בתאריך המיועד הגיעו כל עניי העיר וכל חסרי הבית לחגוג בנשף שהיה מלא אוכל, שתייה, מוזיקה ונהנו מכל הבא ליד. האורחים צהלו משמחה ומאושר, הלהקה הנעימה את הערב במוזיקת ריקודים והאורחים רקדו אכלו ונהנו עד מאוד. 

לפתע המוזיקה הופסקה על ידי אדון הבית, עמד במרכז הבמה ואמר:

" רבותי, ברוכים הבאים לטירה שלי, אני שמח לארח אותכם ולגמול לכם על כל העושר לו זכיתי, ועכשיו הגיע תורי להחזיר לחברה קצת מהטוב שזכיתי לו, אני שמח לראות את כולם נהנים אורחים, שותים, רוקדים אבל מעבר לכך אני רוצה לתגמל אחד מכם קצת יותר. אני רוצה לראות את האדם האמיץ ביותר מבינכם, זה שיעשה הכל על מנת לחיות חיים טובים יותר, מלאים יותר, זה שיגלה אומץ, נחישות, התמדה , אחריות כלפי עצמו וכלפי זולתו, אחד שבאמת רוצה לצאת מהמצוקה הכלכלית. אני רוצה לראות את האדם שיקפוץ כאן לנהר השורץ תנינים מסוכנים ויחצה את הנהר לגדה השניה ויקבל ממני שק של מטבעות זהב על פי משקל גופו. מי מכם מגלה את האומץ וקופץ לנהר המסוכן?

כל האורחים השתתקו, אחד הביט על השני מחכים לראות מי מהם יגלה את האומץ לקפוץ לנהר עם התנינים. כל אחד מהנוכחים היה רוצה והיה צריך את שק המטבעות אבל לאף אחד לא היה את האומץ להיכנס לנהר מהחשש שייטרף על ידי התנינים. לפתע נשמע רשרוש של מים מכיוון הנהר גרם לכולם לסובב את הראש  לראות מי הוא האמיץ שקפץ לנהר.

לעיניהם נגלה אחד מעניי העיר, חלוש ורזה ששוחה בטרוף לגדה השנייה כשתנינים רודפים אחריו מנים לנגוס בבשרו, והוא חותר חזק עד שהגיע לצד השני של הגדה. בכוחותיו האחרונים ומתנשף טיפס למעלה, כולו רטוב חסר כוחות החל לצעוד לכיוון הבמה בו עמד בעל הטירה המארח. כל הנוכחים החלו למחוא כפיים בהשתאות איך הוא העז לקפוץ לנהר.

המארח פתח ואמר : כל הכבוד לך בחור אמיץ, אני כולי התפעלות והערכה על האומץ שגילת כשקפצת לנהר עם כל כך הרבה סכנה מאיימת על חייך מסביב, הדבר מצביע על איש בעל יכולות שיכולים להזניק את חייך למעמד מקצועי וכלכלי שיוציאו אותך מהעוני, ואתם רבותי, הייתם עדים לכך שאם מישהו מאוד רוצה לשנות את נסיבות חייו, הדבר בידו, רק תציבו לעצמכם מטרה, תגלו אומץ, נחישות, התמדה וסבלנות וחייכם  ישתנו בהתאם. עכשיו אני רוצה לדעת כה אתה שוקל, פנה המארח אל הבחור ששחה את הנהר, אני רוצה לדעת מה המשקל שלך ואביא לך שק מטבעות במשקל של גופך. הבחור שהיה עייף ומתנשף סינן מבין שפתיו :

       " אדוני, אל תטרח, באמת שאין צורך, אני באמת רוצה לחסוך ממך את כל המטבעות, אני רק רוצה שתברר לי , מי דחף אותי לנהר".

חברים יקרים המסר בסיפור הזה הוא שלעתים החיים מעמידים אותנו בנסיבות המאלצים אותנו לקפוץ לנהר, לגלות יוזמה, אומץ, נחישות התמדה וסבלנות, יש מצבים בהם אנו מזהים את הפוטנציאל ואנו קופצים לנהר מרצון, ויש מצבים בהם החיים דוחפים אותנו לנהר ואז אנו נאלצים לשחות גם נגד רצוננו כי אנו מבינים שזה ענין של חיים ומוות, לחיות או לחדול.

בהרבה מהמקרים אני יכולה להעיד שמרבית האנשים מסתתרים באזור הנוחות, נעמדים במקום מבלי לנסות לפרוץ את החומות וים של תירוצים שמשכנעים את עצמם שאין להם שליטה, אין להם כישרון, אין ואין ואין. במקרים מסוימים אנשים קופצים לנהר בידיעה שהם רוצים להגיע לקצה השני, הם מציבים לעצמם מטרה והם גם לרוב מבצעים אותה. והשליש השלישי של האנשים נדחפים לנהר וזאת בשל כך שמבחינה רוחנית זהו היעוד שלהם, כשהם לא מבצעים את המוטל עליהם הם בעצם מפרים את "החוזה" הנשמתי שלהם שגורם להאטה גם ברמה האוניברסלית ואז " המלאכים הטובים" בלית ברירה דוחפים אותם לנהר, מבחינתם העבודה חייבת להתבצע.

איפה אתם מזהים את עצמכם?

אישה בת שישים יודעת

יום הולדת מועד לחשבון נפש מעמיק

לבחון את השנה שחלפה ולהתכונן לשנה הבאה

באמתחתה כבר יש כל מיני סודות קטנים

שנרכשים עם ניסיון וקילומטרז' לא קטן של שישים שנים

היא למשל כבר יודעת שאין מקריות בחיים

וכל מפגש טומן בחובו סודות כמוסים

גם אם בזמן נתון אינה מבינה כיצד מדוע ולמה

בתזמון שמימי הסיבות נחשפות והאמת מתגלה

לכן היא אינה חוששת  לפתוח דלתות חדשות

כי יודעת בוודאות שכל דלת שנפתחת

מכילה אפשרויות והתנסויות מלהיבות.

אישה בת שישים כבר יודעת להתנסח בנעימות

ואומרת את אשר על ליבה ללא חשש ומורא

ולכן כשהיא אומרת דבר מה

תקשיבו לדבריה במלוא הרצינות ובתשומת לב מרובה

היא יודעת מה באמת חשוב ללמוד ולדעת

זה לבטח לא היסטוריה חשבון או תנך

אל תשכחו, היא כבר לא ילדה

דבריה  יוצאים מעומק ליבה

ויש לה רק כוונות טובות

לחסוך לכם כאבים והתנסויות מיותרות.

אישה בת שישים יודעת

שהחיים הם שרשרת של נסיבות

 יודעת לנתב את דרכה גם בין הטיפות

וכשנחוץ גם ללכת על קצות האצבעות

היא מזהה מצבים בהן היא על תקן של ברירת מחדל

ובכל זאת היא רכה תומכת ומבינה

אבל כאשר  הדברים משתבשים

היא יודעת להשתמש גם בכפפות מתאגרפים 

אישה בת שישים יודעת

לקרוא היטב בין השורות גם את  המילים שאינן נאמרות

היא מנענעת את ראשה כאות הסכמה

כשבתוך תוכה היא יודעת את הכוונה.

היא מטפחת את האגו של האחר

גם אם הדברים באים על חשבונה.

אישה בת שישים יודעת

להביט בעיני האחר

ולגלות בנפשו את המלאך המסתתר

לגעת ברוך בצלקות חרוטות על לוח הלב

ולרפאם בעזרת מילה טובה או חיוך מלבלב.

אישה בת שישים יודעת

לקבל כמתנה כל התנסות וכל חוויה

גם אם אלה מהולים בכאב או אכזבה

אישה בת שישים יודעת

שמערכות יחסים המבוססות  על תנאים

אינם עומדים במבחן הזמנים

אישה בת שישים כבר למדה

לרקום חברויות בחוט של זהב טהור

ולשמרם בליבה  בקדושה ובאור.

אישה בת שישים יודעת

ששום דבר אינו נצחי וקבוע

היא חוגגת כל רגע נתון באהבה ובשמחה

ומכריזה שזהו היום הראשון לשארית חייה.

אישה בת שישים יודעת

לא לאפשר לאחרים להשפיל ולצמצם את נשמתה

עד כדי כך שיגרמו לה לחוש שנאה.

אישה בת שישים יודעת

להתברג בחברת צעירים הרבה מכפי גילה

ולהותיר אחריה שובל של הערכה.

היא למדה לצמצם את עצמה על מנת להכיל אחרים בתוכה

למרות שהיא זכתה בפרס על נהיגה זהירה

היא מעניקה לאחר את הזכות להוביל אותה

אישה בת שישים יודעת

לבשל אורז בכל הצבעים

ומעליו לפזר שקדים וצימוקים

היא עושה כל זאת באהבה

גם אם היא לא זכתה בתואר שפית השנה

אישה בת שישים יודעת

שגם אם היא לא ממש בקיאה בטכנולוגיה

היא יודעת להוציא דברים מופלאים מעשיי ידיה

וכשהיא ממש ממש רוצה, היא אפילו יודעת להפעיל את הגי-פי אס

ולהגיע ליעדה.

אישה בת שישים יודעת

ללחוץ על כפתור המחשב ולתקשר באתרים הכי פופולריים

היא כותבת את שנת לידתה בגאווה

כי היא הרוויחה בכבוד כל שערה לבנה

היא יודעת להוסיף לרשימותיה חברים חדשים

ואינה מוחקת את אלה הלא ראויים

ולאלה המחוקים אותה מרשימת חבריהם

היא לא כועסת, ואינה נפגעת

היא מתפללת שילמדו במהרה להבחין בין אמת לכזב.

אישה בת שישים יודעת

איך להראות הרבה פחות

אין לה צורך להרשים ולהתפאר

היא כבר מכירה ובטוחה בערכה

היא יודעת להתבשם במקומות שהיא רוצה שינשקו אותה

מחמאות ופרגונים לא מניעים אותה

הם רק מחזקים את הדרך שבחרה

אישה בת שישים יודעת

שעל מנת להסתדר עם עצמה

היא משתמשת בשכלה

על מנת להסתדר עם אחרים

היא משתמשת בליבה.

אישה בת שישים יודעת

לבקש סליחה כשהיא טועה

כי היא מזמן ויתרה על גאוותה

למחול ולסלוח לאחר כשמביעים חרטה של אמת.

אישה בת שישים יודעת

לא להיכנס למגרשי משחקים בהן היא לא מכירה את החוקים

היא בעלת עקרונות וערכים

וואי אפשר לגרור אותה למאבקי כוחות

היא יציבה ובעלת עמוד שידרה,

מהמקום שהיא חזרה ברוורס ובעינים עצומות

שום רקדנית בחוטיני מזערי במועדון חשפנות

לא יודעת לעשות.

היא עברה מספיק כדי להבין

שהחיים עכשיו רק מתחילים.

אישה בת שישים יודעת

לחגוג את האהבה כשהיא נמצאת

ולאהוב את עצמה כשהאהבה מסתיימת

היא יודעת להקשיב למילים עם צלילים

היא  אינה מבקשת שבועת עולמים עד כלות הימים

היא אינה מבקשת אהבה שנאספה בלב

אינה מבקשת זר של פרחים אדומות לרגליה

כשהדמעות זולגות על לחייה כמו יהלומים זוהרים ומבריקים

היא מתרפקת על זיכרונות וגעגועים.

כל שהיא רוצה היא כתף רחבה

יד מנחמת ולב מבין.

הערך האמיתי שלך.

כילדת פנימיות פיתחתי הרגל מגונה בו היה לי צורך אובססיבי שכולם יכירו את כישורי, יעריכו אותי, יעריצו אותי, יפרגנו לי, יחמיאו לי, והאובססיביות הזאת צימחה בתוכי סוג של תחרותיות. בכל פעם שחשתי שלא מעריכים אותי מספיק הייתי נכנסת למצב מדוכדך, רוקמת במוחי הקודח את הנקמה, ההמתנה בפינה לשעת כושר להפתיע את האויב סחטה ממני את מיטב האנרגיות והכוחות שלי. הצורך להוכיח חדר למערכות הכי קרובות ובמעגלים הקרובים ביותר, דבר שגרר התנצחויות בלתי פוסקות ותחרותיות בנושאים הכי פעוטים של החיים, התייאשו עד חורמה, אך הגרוע יותר היה שלא היתי מודעת לכך. 

בשנים הרבות  בהם התאמנתי אצל המאמנים שלי, כשעלה הנושא, מעולם לא חשבתי שאני תחרותית, נהגתי להגדיר את עצמי כשאפתנית, וזו התכונה חיובית מבחינתי, אבל לא תחרותית. 

באחד המפגשים עם המאמן שלי, נשאלתי " מהי הצלחה לדעתך?" התחלתי למנות את המושגים שהיו לי בזמנו לגבי הצלחה ואז עצר אותי המאמן ואמר. " יקירה את מבלבלת את היוצרות, בואי ונעשה סדר בבלגן שיש לך בראש. בראש ובראשונה את צריכה להבין שהצלחה היא דבר יחסי כמו כל דבר אחר ביקום. ההצלחה שלך אינה נמדדת ביחס להצלחות של מישהו אחר, את היא היחידה שיכולה להגדיר הצלחה לגבי עצמך, וזה אומר לעשות בדק בית פנימי ולבחון את ההתקדמות שלך ביחס לשנה שעברה, ביחס לפעמים הקודמות בהן ניסית דבר מה ולא הייתה התקדמות מבחינתך, את היחידה ששמה לעצמך את הרף ואם את מרוצה מהתוצאה זה הצלחה, ואם אינך רוצה מהתוצאה תבטיחי לעצמך שבפעם הבאה תעשי יותר מאמץ, כי אין ניסון שנכשל, יש רק עוד דרך שעדיין לא ניסית". 

לקח לי מספר שנים של מאבקים וניסיונות לשנות את הדפוס וההגדרה של ההצלחה, אך כאשר הפנמתי זאת היתה גם הקלה, מאחר ואם אני מצליחה או נכשלת הכל הוא יחסי אלי ובשום אופן הדבר אינו משקף כיצד אחרים רואים או מתייחסים אלי. 

יש הטוענים שהצורך לקבל פרגון או הכרה הוא טבעו הבסיסי של כל בן אנוש, אכן נכון הדבר במידה מסוימת, השאלה היא היכן אנו שמים את הגבולות ומאפשרים לאחרים לנהל את חיינו על פי המושגים שלהם. כשאנו משחררים את הצורך להשוות את ההישגים שלנו עם האחרים, משא כבד יורד מעל הכתפיים, אנו חשים משוחררים יותר, יש לנו יכולת לשלוט על ההישגים שלנו ואף איננו מאפשרים לאחרים לגרום לנו עצב דכדוך ומן הסתם גם אנו מוותרים מראש על תחרותיות. 

אם כך הערך האמתי שלנו בכל המישורים של חיינו הוא  בראש ובראשונה הוא בעיני עצמנו. במידה ומדובר במישור המקצועי רק חוות דעת של מומחה או איש מקצוע יכול אולי לקבוע את הערך שלך וגם אז בערבון מוגבל. ובכל זאת רובנו רוצים לקבל הכרה, פרגון, מחמאה רק שעלינו לזכור שלא כל אחד באמת יכול לקבוע את הערך האמתי שלנו. 

הבאתי סיפור מספרו של חורחה בוקאי כמשל, להנאתכם, מקווה שתפנימו ותיישמו. 

מורי, באתי אליך מפני שאני מרגיש חסר ערך ואין לי חשק לעשות כלום.  אומרים לי שאני חסר תועלת, שאני לא עושה שום דבר כמו שצריך, שאני מגושם וטיפש. איך אני יכול להשתפר? מה לעשות כדי שיעריכו אותי יותר?

המסטאר מבלי להסתכל עליו אמר : "צר לי מאוד נערי, אני לא יכול לעזור לך, מפני שראשית עלי לפתור את הבעיה שלי, אולי אחר כך" , ולאחר שתיקה הוסיף: " אם אתה מוכן לעזור לי, אוכל לפתור את העניין מהר יותר ואולי אחר כך אוכל לעזור לך".

" אהה, בשמחה, מורי" היסס הצעיר וחש פעם נוספת שהוא אינו זוכה להערכה מספקת וצרכיו נדחקים הצידה.

"טוב" אמר המסטאר, הסיר טבעת שענד על זרת ידו השמאלית, נתן אותה לנער והוסיף, " עלה על הסוס שבחוץ  ורכב לשוק. אני צריך למכור את הטבעת מפני שעלי לפרוע חוב. הכרחי שתקבל תמורתה את הסכום הגבוה ביותר שתוכל להשיג, ואל תתפשר על פחות ממטבע זהב. לך וחזור עם המטבע מהר ככל האפשר".

הצעיר לקח את הטבעת ויצא לדרכו. מיד כשהגיע לשוק החל להציע את הטבעת לסוחרים, והם התבוננו בה בעניין מסוים עד שהוא נקב בסכום שהוא ביקש תורתה.

כששמעו הסוחרים את המחיר הם צחקו, אחדים התרחקו ממנו ורק זקן אחד היה אדיב דיו וטרח להסביר לו שהטבעת לא שווה מטבע זהב. מישהו רצה לעזור הציע  לו מטבע כסף וכלי נחושת, אבל הצעיר קיבל הוראות לא לקבל פחות ממטבע זהב ודחה את ההצעה. לאחר שהציע את הטבעת ליותר ממאה אנשים בשוק רכב על סוסו בחזרה, מדוכדך מהכישלון.

כמה רצה הצעיר למסור מטבע זהב למסטאר ולפטור אותו מדאגותיו, עדי שיוכל סוף סוף לקבל את עצתו ועזרתו.

הוא נכנס לחדר, " מורי" הוא אמר, " אני מצטער, לא הצלחתי להשיג מה שביקשת מני. אולי הייתי יכול להשיג שניים או שלושה מטבעות כסף, אבל אני לא חושב שאוכל לרמות מישהו בדבר ערכה האמתי של הטבעת".

" אמרת דבר חשוב מאוד ידידי הצעיר", ענה המסטאר בחיוך. " ראשית עלינו להכיר את ערכה האמיתי של הטבעת. עלה על הסוס ורכב לצורף. אין מי שמבין יותר ממנו. אמור לו שאתה רוצה למכור את הטבעת ושאל אותו כמה יתן תמורתה. אבל לא משנה כמה יציע לך, אל תמכור לו אותה. חזור לכאן עם הטבעת שלי."

הצעיר שב ועלה על הסוס. הצורף בחן את הטבעת לאור עששית, התבונן בה מבעד לזכוכית מגדלת, שקל אותה ולאחר מכן אמר לנער, " אמור לסטאר שאם הוא רוצה למכור  אותה עכשיו ומיד, אני לא יכול לתת לו יותר מחמישים ושמונה מטבעות זהב".

" חמישים ושמונה מטבעות זהב?" קרא הצעיר.

" כן" ענה הצורף, " אני יודע שלו היה לנו זמן היינו יכולים לקבל תמורתה קרוב לשבעים מטבעות, אבל אם זה דחוף...."

הצעיר דהר בהתרגשות לבית המסטאר. "שב" אמר המסטאר לאחר שהקשיב לדבריו. " אתה כמו הטבעת הזאת, תכשיט יקר ערך ומיוחד במינו. לכן רק מוחה אמיתי יכול להעריך את טיבך. מדוע אתה מצפה שכל אחד יגלה את ערכך האמיתי?.

והוא שב וענד את הטבעת על זרת ידו השמאלית.  

ועד לפעם הבאה רק טוב הכי טוב וכמה שיותר טוב. 

מי קיפל את המצנח שלי?

מי קיפל את המצנח שלי?

ממרום גילי, ובפרספקטיבה של זמן, אנשים רבים כל כך הצטלבו בדרך חיי, חלקם למסע קצר, חלקם למסע ארוך , ולמרות שמבחינה שכלית אני יכולה לאמוד מי מהם השפיע על חיי ומי מהם פחות, מי מהם היווה את המכשול ומי מהם היווה מקפצה, כל אחד מהם " קיפל את המצנח שלי" בדרכו הוא. 

הסיפור הבא הינו סיפור עם מוסר השכל שנוגע לחיי כולנו בדרך זו או אחרת, אינני יודעת אם הוא אמיתי או אגדה אך הוא השפיע על ההסתכלות שלי על החיים. את ההקשר הכי חזק והמשמעותי על חיי אני מייחסת דווקא לחוויה מוזרה שחוויתי לפני כשנה בעקבות פוסט שכתבתי. קודם אביא את הסיפור כפי שהועבר אלי ולאחר מכן אשתף אותכם כיצד הוא השפיע על חיי ועל הדרך שלי במסע האישי לעבר המטרה שלי. 

טיס קרבי בצי האמריקאי  במכללה הימית של צבא ארה"ב יצא לאחת הטיסות במלחמת וינטאם. הטייס המנוסה שצבר ניסיון בטיסות קרביות מצא את עצמו מתרסק על ידי טיל קרקע אויר וצנח ישירות לידי האויב. הטייס המנוסה נפל בשבי והוחזק בתנאים קשים במחנה שבויים במשך שש. לאחר שחרורו הוא החל להרצות בפני טייסים וחיילי צבא ארצות הברית על הלקחים שלו מתקופת השבי.  

לאחר מספר שנים, הטייס ישב במסעדה עם רעיתו כאשר ניגש אליהם מישהו ושאל , " האם אתה מר פלומב?" הטייס המופתע השיב בחיוב. הזר המשיך ושאל, " האם זה אתה הטייס שהטסת מטוסי קרב נושאת המטוסים " קיטי הוק במלחמת ויטאנם?" 

הטייס המופתע אישר שזה אכן הוא, " איך ידעת ?"

הזר חייך וענה " אני הוא זה שקיפל את המצנח שלך".

הטייס המופתע איבד את המילים מרוב הכרת התודה שחש, קם מכיסאו ולחץ את ידו של הזר " כנראה שקיפלת את המצנח היטב, אחרת לא היתי כאן היום". 

באותו לילה וימים אחרי המפגש הטייס לא יכל להפסיק לחשוב על אותו " מקפל המצנחים" שהציל את חייו. הוא תהה כמה פעמים הוא חלף על פניו ואפילו לא בירך אותו לשלום. אותו מקפל המצנחים היה מלח פשוט שבילה ימים ולילות בבטן האוניה, בודק את המצנחים, מקפל בקפידה מצנח אחר מצנח ובעצם החזיק בידו את גורלם של טייסים שלא הכיר. 

כאמור, לפני שנה כתבתי פוסט לגבי ההתמודדויות היומיומיות בהם מתנסים בעלי עסקים קטנים ברשתות החברתיות מפאת חוסר תקציב להעסיק אנשי מקצוע. כמובן שהפוסט נכתב מתוך מצוקה אישית שבאותם הימים בהם חשתי שאני צריכה הכוונה מקצועית. למרות החיסרון בתקציב חיפשתי את אנשי המקצוע הטובים ביותר ברשת ולאחר אכזבות שקשה לספור אותם החלטתי לוותר ולסמוך על האינטואיציה האישית שלי. ואז מיד לאחר פרסום הפוסט , פנה אלי מיוזמתו "יועץ עסקי" והציע את כישוריו, וכתב לי בזו הלשון : 

" אני לא מהגורואים המציפים את השוק - יש זן אחר, של אנשי מקצוע עם רקע וניסיון.

לא אבטיח לך הבטחות. אני לא רוצה ממך תשלום, רק להראות לך שיש גם ״אחרת״.

לא אהיה נחמד אליך. תשמעי רק אמת.

הפוסט שלך כל כך נכון, אבל נראה אותך מתמודדת עם האתגר ...

תצטרכי לעבוד קשה, כי רק את אחראית על הצלחתך.

אני מזמין אותך לפגישה. ״עלי״ כמו שאומרים החבר׳ה ואם קורצת מהחומר המתאים, אערוך איתך סבב של כמה פגישות ותראי שיש דרך.

קשה ומאתגרת, אבל יש!

לא רוצה כסף ולא פרסום. רק להתמודד עם האתגר. את."

מיותר לציין שקיבלתי את ההצעה בשתי ידיים וקבענו מועד לפגישה. באובססיה בה היתי שרויה באותה התקופה היתי מוכנה לעשות הכל על מנת להגשים את המטרה של חיי, מפעל חיי. במועד שנקבע שלא כהרגלי איחרתי לפגישה בדיוק כחמש דקות. בדפיקות לב מואצות נקשתי על דלת המשרד, והוא עמד שם במלוא הדרו, ובמקום לברך אותי לשלום כמקובל, לחץ את ידי ( לא היתה לו ברירה כי הושטתי את היד לשלום) הצביע על השעון ובטון נוקשה וקשוח אמר " בפעם הבאה כל איחור של חמש דקות את תמתינו כחצי שעה" והצביע על הספה במסדרון מחוץ למשרד.

לאחר כבוד הוביל אותי למשרדו, התיישב בכיסאו המרווח והחל לספר על עצמו מבחינה מקצועית. ללא ספק איש עם רזומה מקצועי מפואר ( דבר שידעתי עוד קודם כי דוד גוגל יודע לספר דבר אחד או שתיים). לאחר שפרש בפני את הניסון התעסוקתי ואת התארים שלו החל שלב השאלות.

הוא : " ספרי לי למה את חושבת שאת צריכה להצליח עם המיזם שלך"?

אני: אני חושבת שזה מיזם ייחודי בעל אמירה חברתית מאוד חזקה, וחוץ מזה אף אחד לא עשה אותו לפני".

הוא: את עדיין לא אומרת לי למה דווקא את צריכה להצליח.

אני: כי אני חשה שזה הדבר הבא שאני צריכה לעשות.

הוא: עדיין לא שכנעת אותי.

אני: כי גם בעבר כשהקשבתי לאינטואיציה שלי, תמיד הדברים הצליחו".

הוא: לא שכנעת אותי.

אני: ( בנסיון לרכך ולהכניס הומור לשיחה) עצם העובדה שעליתי במעלית לקומה 17 מוכיחה עד כמה אני רוצה.

הוא: לא משכנע.

בשלב הזה התחלתי לחוש אי נוחות בכיסא, אחרי הכל לא הכי נעים לי לדבר ולשבח את כישורי.

הוא: זה עדיין לא משכנע.

אני: תראה עשיתי איזה סקר קטן, בארץ ובחול ואני חושבת שזה מיזם ייחודי.

הוא: אני לא מדבר על המיזם, שכנעי אותי למה את צריכה להצליח במקום שכל כך הרבה אנשים נכשלו.

בשלב הזה זיעה קרה התחילה לבצבץ לי על המצח.

בתנועה אבירית הוא לקח את ידי והוביל אותי ליד החלון במשרד שהתנוסס לקומה ה 17 של בניין יוקרתי.

הוא הצביע על הרחוב שמתחתינו ( מבלי שידע שיש לי פחד גבהים- ומבלי שהרגיש את החרדה שתפסה אותי וכמעט התעלפתי מפחד).

הוא : את רואה את כל האנשים האלה למטה?

אני : ( בגמגום) כן, נו?

הוא: אם אני יורד איתך עכשיו למטה תוך חצי שעה אני אוסף 5000 איש שכולם חושבים שהם הכי מוכשרים, הכי מקצועיים, וכולם ללא יוצא מהכלל חושבים שיש להם את ההברקה הבאה ושהם ראויים להצלחה".

השתתקתי, לא היה לי מה לומר לאיש בעל ותק וניסיון מקצועי, אבל אני בתוכי ידעתי שיש משהו שאני לא מצליחה להעביר במילים. עוד לפני שהספקתי לענות, הוא לקח את ידי והוביל אותי לחדר הסמוך ושם סגר את הדלת מאחורינו וללא מחשבה שנייה סובב אותי והצמיד אותי לפינה עם הפנים לקיר. בהתחלה שיתפתי פעולה מתוך נקודת הנחה שהוא האיש המקצועי וזו אולי אחת הדרכים שלו להוציא ממני דברים שלא ידעתי על קיומם.

הוא: עכשיו תגידי לי למה את חושבת שאת צריכה להצליח?

אני: אאאאאאאאאאאאאא

הוא: לא משכנע.

אני: תראה, אני מרגישה שאני חייבת להוציא את המיזם לפועל.

הוא: לא משכנע.

אני: כי אני מוכשרת.

הוא: לא משכנע.

בשלב הזה התחלתי לחוש סוג של השפלה ודמעות של ממש החלו להופיע בזווית העין.

כאביר בעל נימוסים הוא הגיש לי ממחטת נייר לקנח את האף והדמעות, והמתין לתשובה.

מה שהוא לא ידע זה שאני עם כל העדינות והנימוסים שלי גם לי יש סף סיבולת ואני גם טורקיה.

הסתובבתי אליו בפתאומיות ואמרתי:

אני: תראה אני בעצם לא צריכה לשכנע אותך שאני מוכשרת ושאני עשויה מזן של מנצחים.

הוא: ( די מופתע מהחוצפה שלי) למה את לא צריכה לשכנע אותי?

אני: כי אתה, מכל 5000 האנשים שמסתובבים שם למטה , אתה זה שבחרת לאמן אותי, ללא כסף, ללא פרסום, ואתה זה שראית בי אתגר, ולכן אתה כבר יודע שאני מיוחדת.

ללא ספק הוא לא ציפה לתשובה כל כך חדה. ככל הנראה התשובה שלי הוכיחה לו שאני עשויה מזן אחר.

מסע האימון שלי יצא לדרך. המסע היה אכן מפרך והוא ידע להוציא ממני את הטוב ביותר שהיה טמון בתוכי. באותה התקופה הרעיון של המיזם היה כללי, בזכות השאלות הנוקבות, שעורי הבית העמוסים שהעמיס עלי, עמידה בזמנים, המיזם שלי החל לקבל צורה, הרבה יותר מיקוד, הרבה יותר מפורט. אני חשתי שזה האיש שיכול להוביל אותי מנקודה A לנקודה Z. למרות העבודה והמשמעת החזקה אפשרתי לו להוביל אותי. לא הרמתי ידיים ועל כך היתי גאה בעצמי. אלה שהטנגו הזה נקטע לאחר חודשיים של עבודה משותפת. שיתוף הפעולה הזה נגדע מיוזמתו, ולא אפרט את הסיבות שלהערכתי הובילו אותו לכך. ( זה סיפור מצחיק ומפתיע בפני עצמו). הפרידה מהמאמן הזה היתה עוד אבן שהתגלגלה לדרכי במסע, למרות שידעתי שהוא מסוג האנשים שאני צריכה לידי, בלית ברירה המשכתי את המסע לבדי.

ואיך כל זה מתקשר לסיפור " מי קיפל את המצנח שלי"? ובכן האיש המסתורי הזה הוא היה אחד מאלה שקיפלו את המצנח שלי, בראש ובראשונה למדתי לבלוע את האגו הנשי שלי, למדתי שאם אני מאוד רוצה אני יודעת גם להתגבר על פחד הגבהים שלי, למדתי שיש בי את היכולת להקשיב לדעות של אחרים, למדתי למקד את את עצמי במקום להתפזר על רעיון באופן כללי, למדתי להגדיר את המיזם, בזכותו גליתי בפעם המי יודע כמה את תעצומות הנפש שלי, בזכותו הנחישות, העקביות, המיקוד במטרה, העקשנות החיובית, ההתמדה שילבו ידיים והובילו אותי אל המקום אותו הצבתי כמטרה.

אז לך איש, היושב במרומו של בניין משרדים הנושק לעננים בשמיים, תודה.

הסרטון שלפניכם הוא התוצאה של " קיפול מצנחים" נכונה.

https://www.youtube.com/watch?v=XN1b2IZlKz0