איש עשיר מאוד בעיירה נידחת חשב לעצמו שאת כל הונו הוא בעצם הרוויח
בזכות האנשים שחיים באותו העיירה, ואז עלה בדעתו שהוא צריך לגמול לאותם האנשים
שבזכותם הוא התעשר. הוא החליט לעשות נשף ולהזמין את כל חסרי הבית של העיירה. האדון
שלח את משרתיו להזמין את כל חסרי הבית והעניים
לנשף לביתו. בתאריך המיועד הגיעו כל עניי העיר וכל חסרי הבית לחגוג בנשף
שהיה מלא אוכל, שתייה, מוזיקה ונהנו מכל הבא ליד. האורחים צהלו משמחה ומאושר, הלהקה
הנעימה את הערב במוזיקת ריקודים והאורחים רקדו אכלו ונהנו עד מאוד.
לפתע המוזיקה
הופסקה על ידי אדון הבית, עמד במרכז הבמה ואמר:
" רבותי, ברוכים הבאים לטירה שלי, אני שמח לארח אותכם ולגמול
לכם על כל העושר לו זכיתי, ועכשיו הגיע תורי להחזיר לחברה קצת מהטוב שזכיתי לו,
אני שמח לראות את כולם נהנים אורחים, שותים, רוקדים אבל מעבר לכך אני רוצה לתגמל
אחד מכם קצת יותר. אני רוצה לראות את האדם האמיץ ביותר מבינכם, זה שיעשה הכל על
מנת לחיות חיים טובים יותר, מלאים יותר, זה שיגלה אומץ, נחישות, התמדה , אחריות
כלפי עצמו וכלפי זולתו, אחד שבאמת רוצה לצאת מהמצוקה הכלכלית. אני רוצה לראות את
האדם שיקפוץ כאן לנהר השורץ תנינים מסוכנים ויחצה את הנהר לגדה השניה ויקבל ממני
שק של מטבעות זהב על פי משקל גופו. מי מכם מגלה את האומץ וקופץ לנהר המסוכן?
כל האורחים השתתקו, אחד הביט על השני מחכים לראות מי מהם יגלה את
האומץ לקפוץ לנהר עם התנינים. כל אחד מהנוכחים היה רוצה והיה צריך את שק המטבעות
אבל לאף אחד לא היה את האומץ להיכנס לנהר מהחשש שייטרף על ידי התנינים. לפתע נשמע
רשרוש של מים מכיוון הנהר גרם לכולם לסובב את הראש לראות מי הוא האמיץ שקפץ לנהר.
לעיניהם נגלה אחד
מעניי העיר, חלוש ורזה ששוחה בטרוף לגדה השנייה כשתנינים רודפים אחריו מנים לנגוס
בבשרו, והוא חותר חזק עד שהגיע לצד השני של הגדה. בכוחותיו האחרונים ומתנשף טיפס
למעלה, כולו רטוב חסר כוחות החל לצעוד לכיוון הבמה בו עמד בעל הטירה המארח. כל
הנוכחים החלו למחוא כפיים בהשתאות איך הוא העז לקפוץ לנהר.
המארח פתח ואמר : כל הכבוד לך בחור אמיץ, אני כולי התפעלות והערכה על
האומץ שגילת כשקפצת לנהר עם כל כך הרבה סכנה מאיימת על חייך מסביב, הדבר מצביע על
איש בעל יכולות שיכולים להזניק את חייך למעמד מקצועי וכלכלי שיוציאו אותך מהעוני,
ואתם רבותי, הייתם עדים לכך שאם מישהו מאוד רוצה לשנות את נסיבות חייו, הדבר
בידו, רק תציבו לעצמכם מטרה, תגלו אומץ, נחישות, התמדה וסבלנות וחייכם ישתנו בהתאם. עכשיו אני רוצה לדעת כה אתה שוקל,
פנה המארח אל הבחור ששחה את הנהר, אני רוצה לדעת מה המשקל שלך ואביא לך שק מטבעות
במשקל של גופך. הבחור שהיה עייף ומתנשף סינן מבין שפתיו :
" אדוני, אל תטרח, באמת שאין צורך, אני באמת רוצה לחסוך ממך את כל המטבעות, אני רק רוצה שתברר לי , מי דחף אותי
לנהר".
חברים יקרים המסר בסיפור הזה הוא שלעתים החיים מעמידים אותנו
בנסיבות המאלצים אותנו לקפוץ לנהר, לגלות יוזמה, אומץ, נחישות התמדה וסבלנות, יש
מצבים בהם אנו מזהים את הפוטנציאל ואנו קופצים לנהר מרצון, ויש מצבים בהם החיים
דוחפים אותנו לנהר ואז אנו נאלצים לשחות גם נגד רצוננו כי אנו מבינים שזה ענין של
חיים ומוות, לחיות או לחדול.
בהרבה מהמקרים אני יכולה להעיד שמרבית האנשים מסתתרים באזור הנוחות, נעמדים
במקום מבלי לנסות לפרוץ את החומות וים של תירוצים שמשכנעים את עצמם שאין להם שליטה,
אין להם כישרון, אין ואין ואין. במקרים מסוימים אנשים קופצים לנהר בידיעה שהם
רוצים להגיע לקצה השני, הם מציבים לעצמם מטרה והם גם לרוב מבצעים אותה. והשליש
השלישי של האנשים נדחפים לנהר וזאת בשל כך שמבחינה רוחנית זהו היעוד שלהם, כשהם לא
מבצעים את המוטל עליהם הם בעצם מפרים את "החוזה" הנשמתי שלהם שגורם
להאטה גם ברמה האוניברסלית ואז " המלאכים הטובים" בלית ברירה דוחפים
אותם לנהר, מבחינתם העבודה חייבת להתבצע.
