במקום שאתה שופט- שם אתה נשפט

השיחות שלי עם בני

היה לי את הכבוד והעונג להיות תלמידה של מספר מורים מעולים שאצל כולם למדתי גישות וטכניקות שונות להעצמה והגשמה עצמית וכל אחד מהן הותיר בי חותם בדרכו שלו. 

בני, מורה- מנטור  להעצמה והגשמה עצמית , היה לספר לי סיפורים עם מוסר השכל או פתגמים מקסימים שתמיד תמיד נחרטו בזיכרון והם מלווים אותי עד עצם היום הזה ויתרה מכך , אני ממשיכה את דרכו וגם אני מספרת את אותם הסיפורים לתלמידים שלי. מצאתי שהרבה יותר קל לזכור מסקנות , והרבה יותר קל לאמץ תובנות חיים כשהם עטופים בסיפורים יפים ומרגשים. 

את הסיפור הבא שמעתי מבני לאחר דיון בו השתתפתי במשרד לגבי איזה פרויקט שהיו שותפים בו מספר אנשים. מאחר ובני הכיר היטב את כל הנפשות הפועלות, שאלתי אותו, הגישה של מי מחברי היא הנכונה?

"מיידלה, כשאנשים בוחרים בגישה מסוימת, אין נכון או לא נכון, כל בחירה היא אישית ומורכבת ממספר פרמטרים וסיבות שבמרבית המקרים גם לא ידועים לאחרים, לעולם לא נדע למה פלוני בוחר בדרך אחת ואלמוני בוחר בדרך אחרת, אך החשוב ביותר  לזכור , לא לשפוט אף אחד על פי בחירותיו וגם לא על פי התוצאות". 

" במקום בו אתה שופט- שם אתה נשפט" . 

איזה תובנה מדהימה, וכמה קשה לנו בני האנוש להימנע משיפוט וביקורת לגבי מעשיהם והתנהגותם של אחרים. 

שלושת הנתיבים

לפני זמן רב מאוד, היו שלושה חברים שנשבעו לטפס על הר בעל פסגה מושלגת, כדי שיוכלו לשבת לרגליו של המאסטר שחי שם וללמוד מחכמתו.

הם יצאו לדרך יחדיו, כשהגיעו למרגלות ההר, נתקלו בשלושה נתיבים נפרדים, שכולם הובילו אל פסגת ההר ואל מקום מגוריו של המאסטר.

הנתיב הראשון הוביל הישר אל פסגת ההר. הייתה זו הדרך הקצרה ביותר, אך המסוכנת והתלולה ביותר.

הנתיב השני התפתל סביב ההר והקניונים הצרים שלו.

הנתיב השלישי הקיף את ההר כולו, סובב אותו בעדינות במעלה הצוקים ועד לפסגה. 

לאחר דין ודברים ארוך בין החברים, בשאלה איזה הוא הנתיב הנכון, הוחלט שכל אחד מהם ילך בנתיב אחר, מכיוון שלא הצליחו להגיע הסכמה.

לאחר שבעה ימים, הגיע החבר שבחר בנתיב הקצר ביותר תשוש וחבול, פצעיו שותתים דם וישב לרגלי המאסטר והמתין בדממה לחבריו. 

לאחר שבעה שבועות, הגיע החבר השני, שבחר בנתיב המתפתל סביב הקניונים הצרים. הוא הגיע עייף ומבולבל, מתוח מהמסע והתיישב גם הוא לרגליו של המאסטר והמתין לבואו של החבר שבחר בנתיב שסבב את ההר כולו.

לאחר שבעה חודשים הגיע החבר האחרון, מלא באור ובשלווה פנימית. וגם הוא תפס את מקומו לרגלי המאסטר. שני חבריו רגזו על שסבלו כל כך ועל שהמתינו לו זמן ארוך כל כך, בשעה שהמסע שלו היה קל ומהנה.

ושוב הם התווכחו איזה נתיב הוא הנתיב הנכון והדרך לחכמתו של המאסטר, וכל אחד מהם פנה אל המאסטר כדי שילמדו את האמת.

והמאסטר שאל את החבר הראשון מה למד מהמסע בנתיב שבחר. והחבר שסבל יותר מכולם השיב: "למדתי שהחיים יכולים להיות קצרים וקשים מאוד. כשלתי ונפלתי הרבה וספגתי פציעות רבות, ובעבור כל צעד אחד שצעדתי קדימה, שילמתי מחיר של שני צעדים. מאסטר, האם בחרתי בנתיב בנכון?"

והמאסטר ענה מבעד לדמעות של חמלה: "כן, בני האהוב, בחרת בנתיב הנכון!" 

אז שאל המאסטר את החבר השני מה למד ממסעו. והחבר שהגיע טרוד ומבולבל השיב: "למדתי שלא ניתן לצפות את נתיב החיים, ושלא תמיד הוא יוביל אותך בכיוון שאתה רוצה. היו זמנים שבהם חשבתי שאני יודע את הדרך, אך גיליתי שהנתיב השתנה והוביל אותי הלאה מחוויה לחוויה, עד אשר מצאתי את עצמי עומד בנוכחותך. מאסטר, האם בחרתי בנתיב הנכון כדי לבוא אליך?"

והמאסטר ענה בקול מלא הבנה: "כן, בני האהוב, בחרת בנתיב הנכון!"

והמאסטר שאל את החבר השלישי מה למד ממסעו. והחבר השלישי שהיה שליו ושמח ענה: "למדתי שאם אתה צועד בחיים עם סבלנות כבת-לווייתך, המסע אינו הופך לנטל אלא לפלא. הנתיב ישר והטיפוס אינו קשה כאשר האהבה מאירה את דרכך. מאסטר, האם בחרתי בנתיב הנכון אליך?"

והמאסטר ענה בחיוך של אהבה: "כן, בני האהוב, בחרת בנתיב הנכון!"

וכל השלושה הרכינו ראשם ביראת כבוד, שכן הבינו סוף-סוף את האמת הנצחית.

ועד לפעם הבאה מאחלת לכולנו למצוא את הנתיב הנכון לנו, לכל אחד מאתנו, ושנלמד להימנע ככל האפשר משיפוט וביקורת.

לשאלות ותגובות מוזמנים להתקשר 0527752827

https://www.facebook.com/habaita