זהו, מחר יום הולדת!!!!
גדלתי בשנה, תעודות הזהות הכחולה קיבלה עוד קיפול בפינה השמאלית, והמספר? המספר גדל בעוד שנה, אז מה?
מזה כמה שנים אני מצהירה בכל פה, "כל שערה הרווחתי בכבוד" האומנם?
חשבון הנפש הפרטי שלי מביא אותי להביט לאחור, לכל אותן השנים בהם רציתי, חלמתי, טעיתי, נכשלתי, הצלחתי, נסקתי, התרסקתי, אנשים שהצטרפו למעגל חיי, אנשים שנשרו ממעגל חיי, שמחות ועצב שהתערבבו לעיסה בלתי ברורה.
חשבון נפש המצריך אומץ להסתכל עמוק פנימה ולהסתכל בעיניים פקוחות על הפחדים, החששות, חוסר הביטחון העצמי, חוסר תעוזה, חוסר אמביציה, ומאידך בסקלה השנייה למחוא כפיים לעצמי על אותם הדברים שעשיתי ואני יכולה לזקוף אותם לזכותי. סריקה חפוזה על מה שיש בחיי מוציא את האיזון ממאזני המאזניים, לטובתי.
בהתחשב בנקודת הזינוק שלי, כילדה שנסיבות החיים הביאו אותי לגדול בפנימיות דילגתי מעל הרבה הרבה משוכות. כבר בגיל תשע ,ביום בו איבדתי את אבי הביולוגי אימצתי לעצמי כלי מלחמה, כלים שליוו אותי הרבה הרבה שנים, כלים בהם השתמשתי נגד אויבי וגם בעד אוהבי. חידדתי את הלשון כמו חרב בה הצלפתי בחיים על כל צעד ושעל. לא פעם ההצלפות שלי הותירו צלקות באחרים, והרבה יותר פעמים בעזרת הלשון ניחמתי ונגעתי בנשמות ובחייהם של אחרים.
מסלול חיים שעל פניו מייצג את הנורמה הישראלית, בית ספר יסודי, בית ספר תיכון, שירות צבאי, נשואים, ילדים, והניסיון לסלול דרך חיים. אמרתי על פניו? וזאת בשל העובדות שבכל נקודת זמן מקופלים בסדר מופתי זיכרונות, שעורים, כאבים, שמחות וקשת של הרגשות בכל הגוונים.
בגיל 36 סימנתי V ליד רשימת המטרות שלי, TO DO LIST , בהחלט מרשימה, ושוב בהתייחס לנקודת הזינוק ממנה החיים ירו אותי. בפרספקטיבה של זמן אני יכולה לומר בוודאות שהמניע הכי חזק שלי היה " להוכיח". להוכיח שהילדה שגדלה במוסדות ושהציפיות ממנה שאפו לאפס, יכולה לנצח את החיים. הצורך להוכיח בא לידי ביטוי בכל המישורים, תמיד שאפתי לטוב ביותר, היקר ביותר, לבלתי מושג, המיוחד ביותר, השונה ביותר, ואם בקרב המשפחה והסובבים התקבלתי "כעוף מוזר" רציתי להוכיח עד כמה אני "מוזרה" ובכל זאת מצליחה לכבוש את היעדים שלי, ובגדול.
ואז זה הגיע, ללא התראה מוקדמת, ללא הזהרות, ללא תמרורים, חיי קרסו כמו בניין קלפים. כל אשר בניתי התרסק לרסיסים והפך לאבק, הגרוע והקשה מכולם היה התרסקות האגו שנחת לגובה של שטיח. איבדתי הכל, כמעט הכל, איבדתי גם את הדבר הכי אהוב והכי יקר והדבר היחיד כמעט שבשבילו רק הייתי צריכה להחזיק מעמד, איבדתי את אימי, ומה שנותר היה ספק לרועץ ספק שארית של יסודות שעליהם היתי צריכה לבנות את חיי מבראשית.
בגיל 36, אם לשלושה ילדים, במשקל 42 קילו, כשהרפואה הקונבציונלית חזתה לכל היתר שלושה חודשים להחזרת הציוד שלי, אספתי את השאריות והתחלתי את חיי מבראשית.
ההתרסקות שלי הביאה גם את התובנה שכלי המשחיט שלי, כלי המלחמה בהם השתמשתי להגנתי חייבים לעשות הסבה על מנת שאשתמש בהם לטובה, לטובתי, לטובת הילדים שלי, לטובת הסובבים אותי ולטובת העולם כולו.
מאז, 22 שנה, כן כן 22 שנה המסמלות את אותיות האלף בית, מאלף עד תף, למדתי, גדלתי, צמחתי , התפתחתי, ועכשיו בנקודת הזמן בו אני עומדת, אני יכולה להצהיר שכל שערה לבנה הרווחתי בכבוד.
מחר, ביום ההולדת ה 58 שלי, אהיה עם ילדי שכל אחד מהם יכול לזכות בתואר יקיר המדינה, ילדי המסיבים לי את האושר המרבי, הגאווה שעולה על גדותיה, הגאווה שבזכותה אני יכולה לטפוח לעצמי על השכם, ילדי מלווים בבני הזוג הנפלאים שלהם, והנכדים שלי, אלה שהבהירו לי שהחיים מתחילים רק כשהופכים להיות סבתא, מחר יהיו סביבי אוהבי, אלה שעברו איתי כברת דרך מפותלת, עליות ירידות, בורות, צמתים ולא נטשו אותי בכל הזמנים.
עכשיו אני מורידה מהבוידם את הקלסר עב הקרס עם מכתבי התודה, הערכה, סיפורי חיים של 2500 תלמידים שהיה לי את הכבוד והעונג אך בעיקר את הזכות ללוות אותם בתהליכים של החיים, תמונות מצהיבות שהשנים עשו בהם כמה קמטים, ואני חושבת היכן הם היום, כל אותם האנשים שחצו את חיי בצמתים שונים.
היום, הנחתי את כלי המלחמה שלי בצד, אני לא זקוקה להם יותר , במשך השנים פיתחת את עמוד השדרה שלי חזק כל כך שהוא מסוגלת לעמוד איתן גם בזמנים של מצוקה, גם בזמנים של חוסר בהירות אך חשוב יותר, עמוד השדרה החזק והאיתן שלי מחזיק אותי זקופה ומעודד אותי לזנק אל המטרה הבאה שלי, לכבוש את פסגת ההצלחות שלי, אני יודעת שכל הצמתים בהם עברתי בעבר הכינו אותי לדבר היחיד הזה, למטרה הגדולה שלי, כל צומת בה עברתי, כל מה שלמדתי, כל מה שחוויתי כמו נרקמו במלאכת מחשבת להוות את רשת ההצלה שלי.
אני חייבת זאת לעצמי, אני חייבת זאת לילדים שלי, אך בעיקר אני חייבת זאת לנכדים המדהימים שלי, כן אני חייבת לממש את המטרה שלי גם עבור מעגלים גדולים של אנשים שהם חלק מהאנושות.
לא, לא תנצחו אותי, גם אם תגידו שאני מבוגרת מידי, גם אם תגידו שעשיתי ונכשלתי בעבר, גם אם תגידו שאין לי את כל הכישורים והקשרים, אני כבר יצאתי לדרך, אני בדרך לפסגת ההצלחות שלי, מי יעצור אותי?
היום, זה היום הראשון של שארית חיי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה