מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

השיחות שלי עם בני

היתי בצפיה מטורפת לקראת הפגישה, לא ידעתי על מה תסב הפעם השיחה, אך היתה לי תחושה שיש עוד הרבה הרבה מידע שעלי ללמוד לעבד וליישם.

כהרגלו, בני התרווח בכיסה המנהלים  והפעם לשם שינוי הוא פתח את השיחה בשאלה.

" מיידלה, עכשיו ספרי לי את, מה את רוצה להיות כשתהיה גדולה? " שאל בהרמת גבה.

" למה אתה מתכוון?" ללא ספק היתי מופתעת מהשאלה של בני. באותה נקודת זמן יכולתי לסמן וי כמעט ליד כל  המטרות שהיו לי, אך במחשבה שנייה אולי יש עוד משהו שאני רוצה ואני לא מודעת לכך?  וכיהודיה טובה החזרתי בשאלה.

" למה אתה שואל מה אני רוצה כשאהיה גדולה? למה אתה מתכוון? דרשתי הבהרה.

" את יודעת שאחד הסוגיות העצובות לגבי אנשים היא שאין להם מושג מה הם רוצים, אין להם מטרות, אין להם יעדים וככה אנשים מעבירים תקופות חיים שלמות כמו שהם עוברים ליד החיים במקום לחיות אותם, במקום לטעום מהם,  במקום להגשים את המהות שלהם.

אנו בני האנוש, חלק בלתי נפרד מהטבע כולו, תסתכלי מסביב על הצמחים, העצים בעלי החיים, הם בצמיחה וגדילה מתמדת ורק אנו בני האנוש יש לנו את חופש הבחירה שאין ליצורי החיים האחרים, ודווקא אנו בוחרים לעצור את הצמיחה והגדילה שלנו. בין החברים שלך לא תראי הרבה מהסוג הזה של האנשים שאני מדבר עליהם, מרבית החברים שלך בעלי אמביציה ותעוזה שתמיד יש להם עוד יעד, עוד מטרה לכבוש אבל אלה מעטים. מרבית האנשים מגיעים לגיל בו הם הופכים להיות בעלי משפחות, יש להם זוגיות כזו או אחרת, עבודה קבועה שמספיקה לשלם את המשכנתא, המחיה, הוצאות שוטפות , חופשת קיץ עם חברים, בקיצור חיים של ביניניות ואף למטה מכך. זאת למעשה הסטטיסטיקה, רק 5% מהאוכלוסיה בוחרים לחיות ממש, להפיק מהחיים את כל הטוב שיש לחיים להציע, אנשים בעלי מטרות גבהות, יעדים הצמאון ללמוד לגדול להתפתח אלה הם למעשה המעוט באוכלוסיה , וזה נתון עצוב".

עוד נקודה שמעולם לא נתתי את דעתי עליה, חשבתי לעצמי, בני המשיך להציג את משנתו.

" את מבינה שאנשים אלה מפרים את חוקי הטבע? את מבינה שהם מפרים את החוזה הנשמתי שלהם? את מבינה שאנשים אלה עושים כיבוי אורות פנימי בגיל 40 כשמניגת חייהם ממשיכה להדהד ביקום? וכפי שאמר אחד המורים הגדולים בוב פרקטר, " יש אנשים שמתים בגיל 30 ונקברים בגיל 80".  

"ומה גורם לך לחשוב שאני לא באותה הקטגוריה? אני הגעתי לנקודה בה אני גם מתרפקת על ההשיגים שלי, ונכון לעכשיו אני לא יכולה לומר בוודאות שיש לי מטרה מסוימת" ספק הצהרתי ספק שאלתי.

שוב החיוך המיוחד הזה על פניו של בני בישר על הבאות.

" מיידלה, אני מזהה כשמישהו " רעב" אני מזהה את אלה שצמאים ללגום מכל מה שיש לחיים להציע, ואילו לא היתי מזהה את הצמאון הזה, הרעב הזה, האובבססיה שלך , לא היתי מקדיש לך כל הרבה זמן מזמני, תהיי סמוכה ובטוחה ליחס כל כך אישי מצידי".

דבריו של בני עוררו בי כמה מחשבות, ראשית ראיתי בזה מחמאה ומצד שני לא ממש יכולתי להצביע מה המטרה שלי, באותה נקודת זמן לא היתה לי מטרה, לפחות לא מטרה מוגדרת.

" האם את מוכנה לשעורי בית? " שאל בני

" כן, ברור" לא העזתי לסרב.

" עכשיו קחי כלי כתיבה ורשמי לפניך את שעורי הבית שלך. עד לפגישה הבאה אני רוצה שתעשי לעצמך רשימה של 10 דברים שהיית רוצה להגשים בחייך, כל מה שעולה לך בראש, מבלי לשפוט אם הדבר אפשרי, מבלי להתייחס למגבלות של זמן, מקום, גיל, השכלה, כתבי כל מה שעולה לך בראש. לאחר מכן תעברי שוב ושוב על הרשימה, ובחרי שתים או שלושה דברים, רשמי אותם על דף נקי לפי סדר עדיפויות שלך ונעבוד עליהם במפגשים הבאים, ואגב תדאגי לכתוב אותם בכתב יד, יש לכך משמעות פיזיולוגית על מימושם של המשאלות שלך" סיכם בני.

אוקי מילמלתי לעצמי והתכוננתי ליציאה מהמשרד, ליד הדלת שמעתי את בני.

" מיידלה, אני רוצה שתבחרי מהרשימה לפחות מטרה אחת שהיא מטרה רגשית" ציווה בני.

" מה זה מטרה רגשית?"

שוב אותו חיוך ממזרי על פניו של בני

" על זה נדון במפגש הבא". בני אמר וכך שוב יצאתי מלאת סקרנות ובציפיה למפגש  הבא. 

החלה ההרשמה לקורס " היתוש שבראש" קורס להעצמה והגשמה יצירתית
לפרטים והרשמה 0527752827
ועד לפעם הבאה מאחלת לכולנו שנפגש בפסגות.