אף לא רגע דל- אף לא רגע דל

אף לא רגע דל

צלצול הטלפון קטע את מחשבותיי. לרגע לא זכרתי היכן אני נמצאת, ככל הנראה שקעתי אי שם במצולות התת מודע שלי  בניסיון  לדלות פיסות מהזיכרונות , החוויות, ההתנסויות הכאבים והשמחות  ,זיכרונות שחלקם  הצמיחו שושנים צבעוניות וחלקם עשבים שוטים שריפדו את חיי כמיטת קוצים. כסרט נע ריצדו בעיני רוחי תמונות  שהיו זיכרון חי ומוחשי וחלקם פיסות זיכרון מעומם בשל הניסיון להדחיק אותם שוב ושוב, לא להכיר בקיומם, כאילו אינם שייכים לבית ספרי. אבל הם היו שם, כמו טבעות הזמן של המין האנושי, אזוקים באזיקים של המוח,  כל אחד מהם פילח בדרכו ובעוצמותו  את הכאב שבלב.  ממרום גילי המופלג עכשיו אני יודעת שכל אחד מהם הופיע בזמן הנכון ולשם מטרה שגם אם בזמן אמת לא ידעתי לזהות את הסיבה, היא התבהרה בהמשך. ממרום גילי גם למדתי לברך את הכאב ואף הייתי מאוהבת בו בשל תחושת ההודיה שחשתי בזכותו.

התנערתי מהנמנום בניסיון לפקוח עיניים למציאות שהיא התולדה לכל חוויות העבר, לעתים נדמה היה לי שיד מסתורית ארגה וחיברה את כל הרגעים והביאה אותי עד הלום. מבט חטוף אל החלל בו התעוררתי ותחושת סיפוק אדירה הציפה כל תא מתאי גופי. אט אט התרוממתי מכיסא הנדנדה המיתולוגי שלי והתחלתי לפסוע מעט בכבדות אל עבר דלת הכניסה של משרדי. בעודי פוסעת  לאטי,  חשתי יד מונחת על כתפי ומעטה את צעדי, כמו לוחשת  " הביטי מסביב ותחגגי את ניצחונך". עצרתי במקומי כממלאת הוראות והפעם ביתר תשומת לב סרקתי את המשרד המשמש אותי בעשרים השנים האחרונות. לא יכולתי לבקש תסריט חיים טוב מזה, גלים גלים של רגשות אושר, שמחה, גאווה וסיפוק אדיר מהולים בכאב הציפו את חדרי ליבי. המשרד הזה הוא ביתי השני,  כל כיסא, שולחן,  כל תמונה, כל פיסת נייר טומנת בחובה חוליה אחת מסיפור חיי בהם שזורים כמלאכת אומן המסע שהחל באיסטנבול ועבר חוויות, התנסויות, ימים של שמחה וימים של מצוקה והכל התנקז למשרד הזה בו אני מביטה בגאווה ובסיפוק אדיר. התמונות התלויות על הקירות משקפות רצף של רגעים בלתי נשכחים, רגעים שעצרו מלכת והם מספרים את הסיפור המופלא של הסטודיו שלי.

צלצול טלפון נוסף נשמע כאות זירוז להגיע לחדר הישיבות ואני מנסה לגנוב עוד רגע של עונג, מביטה מסביב ברגשות אושר גואים ועולים,  הנה תמונה בה אני מקבלת את  " מפתח" העיר ירושלים, לצידה בשתיקה רועמת מסודרים צילומים שלי עם ראשי ערים מכל העולם, צילומים עם בכירי ממשל מהארץ ומחו"ל, תמונה עם נשיא מדינת ישראל ,צילומים מטקס ההשקה של סדרת היצירות בשדה התעופה בן גוריון,  אנחת רווחה נפלטה מגורני, באמת חתיכת היסטוריה. רגע לפני שפסעתי אל מחוץ לדלת שלפתי ממגירת השולחן שלי את הקופסה המהודרת שהכנתי עבור האירוע, קופסת עץ עטופה בבד קטיפה יוקרתי בצבע כחול פטרול ועליה רקום באותיות קידוש לבנה, שמו. היום אני חוגגת 80 קיציים וצועדת למסיבת יום ההולדת שעורכים לכבודי בחדר הישיבות.   אף לא רגע דל,  מלמלתי ביני לבין עצמי , אף לא רגע דל, וסגרתי מאחורי את דלת משרדי בתחושת סיפוק אדירה.

בצעדים כבדים ומדודים פסעתי לעבר חדר הישיבות שהיה בקצה השני של האולם כך שבדרכי היה לי זמן לסרוק ולהתענג על כל מה שנגלה לעיני, זהו החלום שהתגשם, זהו החלום שחלמתי בעיניים פקוחות, זהו החלום שלא נתן מנוח עד שהופיע במציאות, זהו החלום שהפך לחזון, זהו החלום שהוא סיפור חיי, זהו החלום שהפך מצודה לחולמים שבדרך.

באטיות ובערגה סרקתי כל פריט באולם הקבלה שבסטודיו, כל רהיט, כל צבע שנבחר בקפידה תרמו את האקורדים שלהם לסימפוניה מושלמת. כל פריט הביע בדרכו את פיסות התובנות שהצטברו אחד לאחד במהלך שמונה העשורים העשירים של חיי.

בצידו השמאלי של אולם הקבלה רחב הידיים מתנוססת  במלוא הדרה יצירת תלת מימד בגודל של ארבע מטר על ארבע בצבעוניות מרנינה המשקפת את אחד הרחובות היפים בדרום צרפת עם ההיסטוריה  המפוארת שבה. רחוב הומה אדם, ביסטרו ישן מארח את אצולת העיריה, נשים צבעוניות בשמלות מלמלה יוקרתיות, גברים חנוטים בחליפות וכובעי בראט מנהלים שיחת חולין, שולחנות מכוסים במפות אדומות עמוסים בכוסות יין משובח, מלצר חינני חגור סינר לבן בוהק נע ונד בין השולחנות ודואג למלא את כוסות היין של המכובדים בניסיון לזכות בתשר הראוי לשירות שהוא משרת את אורחיו.  כיסאות צבעוניות פזורים מסביב לשולחנות מצטרפים לחגיגה שבעיצומה. מהקומה השנייה, בין תריסי עץ ישנים  מבצבץ ראש של ילד קטן סופג את האווירה ממקום הימצאו, אופניים ישנות עם סלסלת פרחים בשלל צבעים נשענים על אחת הקירות ממתינים בסבלנות לבואו של בעל האופניים לצאת לפיקניק המיוחל.

בקצה הרחוב תריסי עץ לבנים רעועים מאפשרים הצצה אל תוך חדר הגרפיקה של הסטודיו.  איזה יצירה צבעונית חייה ונושמת של יום קייצי בדרום צרפת ששואב לתוך הסצנה את כל המביט בה שרחוקה שנות אור משנת 2035. את האווירה של חדר הקבלה משלימים פריטים בסגנון הרטרו שנאספו בקפדנות משך שנים.  ספסל עץ בצבע לבן מעושן ועליו מונח בשלווה תיק קש ישן ובתוכו יין מתוצרת משובחת ומפיות כיאה למשפחות האצולה שיוצאים לחגוג בחיק הטבע.  על כיסא ישן מישהו הניח מעיל מרופט המספר את סיפורו הנוגה של בעל המעיל. בדיוק האווירה שרציתי ליצור לכל המבקרים בסטודיו, אוסף של פריטים המעלים זיכרונות ובדרכם הייחודית מאלצים את המבקר לעשות מסע אל העבר הפרטי שלו.

 במרכז אולם הקבלה מונח לאחר כבוד דלפק עגול המסמל את האחדות של עובדי הסטודיו,  ועליו מנצחת בנאמנות המזכירה המלווה את הסטודיו מיום הקמתו. תפקידה הוא לנתב את השיחות הנכנסות לגורם המתאים, מתאמת לוח זמנים של פגישות, חתימת חוזים, מועדים להגשת יצירות, משלוחים ועוד ועוד, היא החוליה המקשרת בין כל המחלקות. האחריות והמסירות הם שהביאו אותה לתפקיד בכיר.

כאשר חלפתי על פניה של המזכירה הנאמנה ליד דלפק הקבלה , בניסיון לזרז אותה לאולם הישיבות היא עוד הייתה עסוקה בניירת שעל שולחנה וסיננה תוך התגוננות " אני באה, אני באה. "

בפינת אולם הקבלה מתנוסס סולם המסמל את הטיפוס כלפי מעלה, צבעו הלבן המרוטש אוגר בתוכו את סיפור ההמראה של הסטודיו כשבכל שלב של הסולם  מונחים לאחר כבוד עששיות ישנות, נרות צבעוניים ובראש הסולם מתנוסס בגאווה דגל עם הלוגו של סטודיו רטרו ארט כמכריז בשתיקתו " עשיתי זאת בדרכי שלי"  . כל המראה הפסוטראלי כמו לקוח מסרט ישן ושואב אותך לאווירה שעוצרת את הזמן מלכת. הרבה מחשבה הושקע בעיצוב הסטודיו שעבורי מסמל ומספר בעזרת הפריטים הצבעים והאלמנטים את מסע חיי , הצלחתו של חלום שהתממש במציאות.

אולם הקבלה מוביל אל חדר המחשבים שבחלקו החיצוני תלויים תריסים ישנים בצבע לבן המאפשרים הצצה לתוך חדר המחשבים בו פזורים מחשבים מהסוג החדיש ביותר ועליהם מנצח ביד רמה הגדול מכולם, אומן בנשמתו, אומן שמלווה את הסטודיו מיום שהיה רק זרע של רעיון.

 הגרפיקאים המובחרים  שוקדים על מנת ליצור את הצילומים המדויקים שלאחר עיבוד יהפכו כל תמונה לתלת מימד. במהלך השנים גיבשנו סגנון המזוהה לחלוטין עם רטרו ארט ועל כתפיהם של המעצבים מוטלת העבודה והאחריות לתת לכל צילום את הנגיעה והסגנון של הסטודיו. המעצבים מתעכבים על כל פרט ולו גם הקטן ביותר על מנת שבתהליך היצירה יקבלו את המימד הרצוי והיפה ביותר. ללא ספק שבמחלקת העיצוב מושקעים מלאכת מחשבת ועיבוד הצילום ברזולוציה הגבוהה ביותר הידועה והמזוהה עם איכות היצירות של הסטודיו. לוגו הסטודיו מושתלים בתוך כל הצילומים שרק עין מיומנת יכולה לזהות את הלוגו. זהו נוהג שנשמר מאז שהמיזם החל לרקום עור וגידים. השלב הבא הוא להעביר את הצילומים המעובדים למבקרת האיכות של הסטודיו, שם הם עוברים ביקורת נוספת ומדוקדקת עד לפרטים הקטנים ביותר ורק לאחר מכן הצילומים מועברים אלי לאישור הסופי, לאחר התיקונים הנחוצים במידת הצורך הצילומים חוזרים למחלקת הגרפיקה ומשם  נשלחים אל מחלקת הדפוס. כל תמונה בהתאם לנושא, בהתאם למספר האלמנטים המופיעים בה נקבעים מספר העותקים שהיא מצריכה נשלחים אל מכונות ההדפסה הענקיות והמקצועיות ביותר שבקצה חדר המחשבים. בצמוד למכונות הדפוס מדפים מדפים המשתרעים לגובה ובהם מוחזקות התמונות הממתינות בתורן לעיבוד שיעברו ויקבלו את התלת ממדיות. המדפים מסודרים ומחולקים לפי מדינות, גדלים, ורשימת ההזמנות. עוד אנחת רווחה נפלטה מפי כשנגלו לעיני כל כך הרבה צילומים הממתינים לעיבוד, וההזמנות הבלתי נגמרות של היצירות עבור מדינות שונות, חברות שונות, אירועים ממשלתיים.

חזרתי על עקבותיי לכיוון אולם התצוגה המרכזי ומשם אל המסדרון המוביל אל המשרדים של הסטודיו. בזה אחר זה הצצתי אל המשרדים של אשת יחסי הציבור, משרדו של הסמנכ"ל, הנהלת חשבונות, ומשרדו של מנהל הסטודיו הממוקם צמוד למשרד המרווח שלי, אני צריכה אותו לידי, הכי קרוב שאפשר, יד ימיני המנצח על כל הפרמטרים בדרכו המיוחדת בנועם הליכות עם החיוך התמידי המרוח על פניו, ראוי להערצה, ואכן גם זוכה לה.

בסוף המסדרון בצידו השמאלי ממוקם אולם היצירה, לב ליבו של הסטודיו, כאן מתבצעות כל עבודות היצירה, החל מתכנון היצירה, מהגזרות, החיתוך, הקימור, הדבקות והוספת האלמנטים החיצוניים כגון אבני קריסטל משובחות. האומנויות המובחרות שוקדות על כל יצירה בתשומת לב רבה ביותר עד לדקויות ולפרטים הקטנים ביותר עד שהיצירה מגיעה לגימור המושלם. ביום רגיל כל העוסקות במלאכה רוכנות על שולחנות העשייה ונבלעות בתוך היצירה אל העולמות משלהן, כל העובדות של מחלקת היצירה הן נשים מעל גיל 50 שעבורן זו קריירה שנייה או שלישית , חלקן נשים שידעו ימים של אושר וחלקן ידעו ימים של מחסור, ימים של חוסר הערכה, חוסר הגשמה עצמית וכל זאת בשל כך שלא שכרו את השירותיהן בשל גילן המתקדם. נשים שמצאו את עצמן באמצע החיים ללא מקור פרנסה שהולידו מלאי אדיר של תסכולים, חוסר הערכה עצמית וגרוע יותר זלזול מצד הסובבים. נשים אלה ממלאות את אחד האמירות החשובות של הסטודיו שנקבע עוד בהיותו בחיתוליו. האמירה החברתית החשובה היתה נר לרגלי מקימי הסטודיו, להעסיק אנשים מעל גיל 50 במיזם על מנת לאפשר להם להחזיר לעצמם את הכבוד, העשייה, הערכה העצמית מתוך השתייכות ומעורבות פעילה ומלאה בהצלחה של הסטודיו. והן, הן ללא ספק נותנות את המיטב שבהן להצלחה המסחררת של הסטודיו.

ביום פעילות רגיל, האומניות יושבות מסביב לשולחנות הארוכים שבסטודיו כשמוזיקת רקע רגועה מאפשרת ריכוז מקסימלי. מחשבה רבה הושקעה בתכנון אולם היצירה על מנת ליצור את האווירה הנוחה ביותר ליצירה הדורשת ריכוז מריבי.   

באחת הפינות בחדר מוצבים ארונות בהם מאוחסנים כל האביזרים הדרושים ליצירות כך שהכל נגיש והיצירות נעשות כמו סרט נע בדיוק מופתי. שולחן תצוגה בפינת החדר מציג לראווה את כל סוגי אבני הקריסטל של סבוורובסקי בשלל צבעים וגדלים המשמשים את היצירות לגימור מושלם והמעניקים את היוקרה, הזוהר והפאר לכל יצירה. השלב הבא והסופי שבתהליך היצירה היא מסגור היצירות במחלקת המסגור כשכל יצירה מקבלת את תשומת הלב המרבית בהתאמת המסגור על פי גודלה, הצבע והמסגור המתאים ביותר על מנת לתת את המראה המכובד והמושלם ליצירות בהן מושקעות אהבה וחדוות יצירה. בסיום תהליך המסגור כל יצירה מקבלת את המגע הסופי והן נשלחות אל היעדים בהן יוצגו לראווה לעיני כל.

פוסעת לאטי בין חדרי ואולמות הסטודיו כשהרגשת סיפוק עילאית שוטפת אותי מכף רגל ועד ראש. על כך נאמר שחלומות נועדו להגשמה, הסטודיו הזה הוא חלום שלא נתן מנוח עד אשר הוצאתי אותו לפועל, בזכותו ועליו נאמר, אף לא רגע דל, אף לא רגע דל.

בכבדות אופיינית לאישה בגילי ובהרגשת סיפוק הנחתי את ידי על דלת הכניסה לאולם הישיבות,  הלב נתן את אחד מחיוכיו הבלתי נראים, גואה מעוצמת האושר המציף אותו, הלב שרק רוצה לזעוק תודה, תודה על הזכות, תודה על ההזדמנות, תודה שהוא עמד בכל התהפוכות, תודה שהוא מעולם לא אכזב אותי כשהייתי קשובה לו, תודה שהכאיב לי כשרצה להעיר אותי, תודה שנשא עבורי אהבה ללא תנאים בכמויות אדירות. תודה.

באולם הישיבות כבר התאספו כל עובדי הסטודיו ישובים מסביב לשולחן העגול שכה מאפיין את הפילוסופיה של הסטודיו. החלונות הענקיים מסביב לאולם הישיבות מארחים את הצמחייה בפריחה הקיצית של חודש יולי בשנת 2035 ומכניסים אותם באהבה לאולם הישיבות, קרן אור שובבה שוטפת את אולם הישיבות ומעניקה את הדרה וזוהרה למפגש היחודי הזה.

עיני השקד המחויכות שלו פגשו את עיני, וללא מילים הזמין אותי לתפוס את מקומי מסביב לשולחן העגול כשהוא דאג כמו תמיד להיות  לצידי, הכי קרוב שאפשר. הוא, יפה תואר, תמיר עם עיני שקד טובות וחיוך תמידי על פניו חיכה עד אשר אתמקם בנוחות בכיסא שיועד לי, רק לאחר מכן הוא התיישב על מקומו.  הנחתי את הקופסה הכחולה על השולחן וסימנתי בראשי כאות לתחילת הישיבה.  בעיניו הבורקות  שלח את חיוכו הממיס והכובש ובעדינות אופיינית הניח את כף ידו על ידי השלובות כמו שאמר   " אני יודע" והוא אכן ידע את השפעתו על חיי. במגע הזה שבין כפות ידינו השלובות עברו המחשבות, הרגשות והמילים שלא נאמרו, הוא קרא אותי כספר פתוח, עבורו תמיד היתי שקופה.

כיאה לחברה שמכבדת את עצמה מידי חודש נערכה ישיבה בה נדונו כל הנושאים שהיו על הפרק, בישיבה החודשית מנהלי האגפים הציגו את הדוחות של החודש שעבר והמטלות לחודש הקרוב, אלה שבישיבה של חודש יולי נוספה סיבה לחגיגה מעבר לדוחות הסטודיו, היום חוגגים לי יום הולדת. לא סתם יום הולדת, יום הולדת עגול, 80 קיציים, קילומטרז' לא קטן ולבטח לא מבוטל.

המנכ"ל פתח את הישיבה בהצגת דוחות המכירה של הסטודיו לשנת 2034. ללא ספק הישגים מרשימים ביותר.

"חברים יקרים, אני גאה לבשר לכם ששנת 2034 מציינת מכירות מרשימות ביותר בכל העולם. היצירות שלנו מוצגות כעט בכל מדינות אירופה, אסיה, ואמריקה. מדינת ישראל רכשה השנה 47 יצירות המוצגים במוזאונים שונים, 12 יצירות נרכשו על ידי ראשויות מוניצפליות, 140 יצירות למשרדי הממשלה המיועדות לדיפלומטים המגיעים לישראל. 436 יצירות נרכשו על ידי אספנים לקוחות פרטים  וחנויות יוקרה בישראל. מדינת ניו יורק רכשה השנה 6 יצירות עבור הלובי של בתי מלון יוקרתיים, 17 יצירות למוזאונים ו206 יצירות עבור גלריות. לוס אנגלס, סה"כ 250 מכירות בהם עירית לוס אנגלס ואתרי מורשת בעיר. מדינת נוודה, לאס וגאס רכשה 56 יצירות שחלקן הגדול מוצגים בבתי מלון וחלקן בגלריות של בתי המלון. העסקה הטובה והמשמעותית ביותר השנה נחתמה עם רשת הגלריות " ואן גלריי" שרכשה 450 יצירות אשר אנו עובדים עליהם בימים אלה.

מנכ"ל הסטודיו עצר את דבריו בשל מחיאות הכפיים שזכה לאור הנתונים שסיפק. חיוך אדיר התפשט בעיני כל הנוכחים שעבורם זה היה כמו טפיחה על השכם, ללא ספק הנתונים המרשימים היו שייכים לכל אחד ואחת מהמשתתפים, כולם ביחד ולחוד עמדו במטרות והיעדים שהציבו לעצמם כגוף אחד וכקבוצה.

לאחר דברי המנכ"ל  הגיע התור של אחד מאומנויות הסטודיו שביקשה את רשות הדיבור. אישה בשנות ה 50 המאוחרות של חייה, קמה מכיסא פרשה לפניה דף והחלה לקרוא את דבריה.

"לבנה יקרה, היום הוא יום הולדתך, התאספנו כולנו כאן לאחל לך עוד שנים רבות של עשייה מבורכת. היום אנו חוגגים יחד איתך את מפעל החיים שלך שאנו רואים את עצמינו כחלק בלתי נפרד ממנו וזאת בזכות היכולת הבלתי נדלית להעניק לכל אחד מאתנו את תחושת השייכות למיזם שלך כאילו היה שלנו. מפעל החיים הזה הוא החזון שהחל לרקום עור וגידים לפני כעשרים שנה, החזון שהיה לך הניב את התוצאות הטובות והמרשימות ביותר שאי פעם בן אנוש יכול היה לחלום ולחזות. את הצלחתו ושגשוגו של החזון שלך אי אפשר לתאר במילים הוא נראה בכל מקום והתוצאות מדברות בעד עצמם. מעטים הם שיודעים שמאחורי החזון שלך עמד והניע חלום בעל משמעות חברתית ואמירה חברתית בעלת משמעות שהיא מעל ומעבר לכל דמיון, פרט לדמיון שלך.  כאשר החזון שלך רק החל בחרת להגדיר אותו " המיזם" שהיה עדיין בגדר של זרע ולא ידעת כיצד לממש אותו ושעדיין לא היה מגובש ולמרות זאת העמדת בפני עצמך שני אתגרים בעלי אמירה חברתית בהם עמדת לאורך כל הדרך ושאותם מילאת במלוא האחריות והתחיבות, שתי אמירות חברתיות שנבעו מעצם המצוקה והחוויות האישיות שלך. מעטים הם שיודעים כי בשנות ה 50 לחייך חזרת לארץ לאחר שהות ארוכה בחול ובניסיון נואש למצוא עבודה ופרנסה השיבו את פניך לריק בשל גילך המתקדם. באותם ימים התחננת למעסיקים שיתנו לך הזדמנות להוכיח את כישוריך ונתקלת בסירובים פעם אחר פעם. תחושת ההשפלה וחוסר האונים אותם חשת הניבו את המיזם המבורך שלך, את ידעת לעשות מלימון לימונדה ובכישרון אדיר את יודעת גם להעביר את זה לאחרים. בחזון שלך הבטחת לעצמך שביום מהימים בהם הסטודיו יהיה פעיל כל האנשים שיסובבו אותך יהיו אנשים מעל גיל חמישים. בחזון שלך , בניגוד לכל הדעות האמנת שחייבים להעניק לאנשים מתבגרים את ההזדמנות להתפרנס בכבוד, להחזיר להם את הערכה העצמית ולרתום אותם לעשיה באהבה ונאמנות.   

אנו, כל המועסקים בסטודיו רוצים להודות לך על ההזדמנות שהענקת לנו, אנו גאים להיות חלק מהחזון שלך, אנו שמחים  שבזכות החזון שלך אנו מתפרנסים בכבוד מהעשייה שאנו אוהבים, אנו גאים לחזור לילדינו והנכדים שלנו ממקום של כוח וגאווה מבלי להיות מבוישים. אנו כל צוות הסטודיו רוצים לומר לך תודה, על היכולת שלך לתת לנו הרגשה ותחושת שייכות כאילו המקום והעסק הזה הוא שלנו.

אז ליום הולדתך אנו רוצים לאחל לך שסיפור חייך יהפך להשראה , שסיפורו של הסטודיו הזה יכתב בספרי ההיסטוריה וילמד באוניבסטאות כיצד כוח רצון אמונה והתמדה יכולים להזיז הרים. שפע ברכות ליום הולדתך ושוב תודה מקרב לב".

מחיאות הכפיים של המשתתפים העיפו את האולם אל על. בזווית העיניים של חלק מהמשתתפים בצבצה דמעה שקופה שהעידה יותר מכל על רגעי האושר שהציפו חלק נכבד מהמשתתפים. ועבורי רגע זה הצטרף לאלפי רגעים מרגשים שליוו את המיזם הזה מתחילת דרכו. למרות שראיתי בעיני רוחי את המעמד הזה אלפי פעמים, בצעוני , שחור ולבן, הומה ושותק, כשהוא הופיע ברגע אמת הוא קיבל גושפנקה וחותם.  

תורו של הנואם הבא, מנהל הקרן עבור ילדי נווה הדסה התרומם מכיסאו והחל את נאומו.

"חברים יקרים

ביום חשוב זה, ביום ההולדת של בעלת החזון אנו חוגגים גם עשרים שנה לקרן עבור ילדי נווה הדסה. הקרן הוקמה ביוזמתה של בעלת החזון ובמקביל למכירת היצירה הראשונה של הסטודיו. קרן מבורכת זו הוקמה עבור ילדי פנימית נוה הדסה בשל סיפור חייה של היוזמת. כילדת פנימיה היא הבטיחה לעצמה לשבור את תקרת הזכוכית, להראות ולהוכיח לעצמה ולעולם כולו שאפשר לנסוק למעלה אל על גם מהמקומות הנמוכים של החיים. כילדת פנימיה אף אחד לא נתן סיכוי ולו הקלוש ביותר שילדי פנימיה יצליחו להגשים את עצמם. מותר היה לחלום, מותר היה להזות אך מעטים הם שהעזו מאחר ומראש צפו להם כישלונות. הקשיים שנערמו בדרכם של ילדים אלה לא הבטיחו חיים של הצלחות והגשמות וחלקם הגדול של ילדי הפנימיה חיו את חייהם מתוך השלמה עם גורלם המר, אלפי ילדים עברו את החיים ליד החיים ומעטים מהם חייו את חייהם באופן שרצו והגשימו חלומות.

הקרן לילדי נווה הדסה שמה נר לרגליה לאמן ילדי פנימיה לחיים של הגשמה והצלחה, לחיים של שבירת כל המוסכמות החברתיות ושבירת כל המיתוסים המקובלים. בעלת החזון התחייבה לעשות מעשר מכל הכנסותיה לטובת אימון ילדי הפנימיה ובכך שכרה את שירותיהם של טובי המאמנים לאימון ילדים שהסיכויים שלהם להתרומם בחיים היה קלוש.

היום, אנו גאים להודיע ולהצהיר שהקרן תומכת ביותר מ 150 עסקים שכל בעליהם הם יוצאי פנימיה, וכל העסקים הנתמכים על ידי הקרן נחשבים להצלחות עסקיות. זהו הישג שלא נראה כמותו בכל העולם. הקרן ממשיכה לתרום לילדי הפנימייה ומעודדת כל אחד ואחת מילדים אלה להעז ולחלום ומעניקה להם את הכלים להביא את החזון שלהם לידי ביצוע.

בנוסף, כל העסקים והחניכים שנתמכו על ידי הקרן תורמים גם הם מעשר לטובת ילדי הפנימיה. מעגל מבורך של עשייה ללא כוונות רווח, ללא כוונות של האדרה עצמית, קרן שפועלת מתוך אמונה שכל אחד ואחת זכאית לחיות חיים של הגשמה ומימוש עצמי.

זכות גדולה עבורי לעמוד כאן ולבשר לכם על ההצלחות של הקרן לילדי נווה הדסה, אני, כחניך של נווה הדסה שמח וגאה להיות חלק מהחזון החברתי הזה כשכל הנוגעים בדבר יוצאים נשכרים הן ברמה הנפשית הרגשית הפסיכולוגית והן ברמה המקצועית והכלכלית.

רבותי, זה הזמן להרים כוסית לחיי החולמים, זה הזמן להרים כוסית ולהכניע את החלקים הפחות יפים של החיים, זה הזמן להרים כוסית לאלה שיודעים לעשות מלימון לימונדה.

תודה לכולם".

לאחר נאום מחמם לב שכזה גם השריון שלי נמס ודמעה אחר דמעה זלגו באופן חופשי על הלחי. כילדת פנימיה למדתי שדמעות מסמלות חולשה , הבעת רגשות הינה טאבו ובמשך אין ספור שנים למדתי להפנים ולא להזיל דמעות לא מעצב ולא משמחה, אבל היום? בגיל 80, למי אכפת מה יגידו? למי אכפת מה יחשבו?

הגיע תורי להודות לכל המשתתפים בשמחתי, זהו רגע מכוון בחיי הארוכים, זהו הרגע לו התפללתי, פיללתי, דמיינתי בעיני רוחי בעשרים השנים האחרונות. כשהוא יושב לצידי, תומך ומפרגן לאורך כל הדרך דברי היו מופנים אליו ישירות למרות נוכחותם של כל האחרים בחדר הישיבות.

מודעת לחשיבותו של המעמד התרוממתי מהכיסא ונשענתי על השולחן במלוא כובד משקלי. בניגוד לאלפי נאומים שנשאתי בחיי, זהו ללא ספק הנאום של חיי, האמיתי ביותר, המרגש ביותר והנאום שבשבילו חייתי נשמתי יזמתי עשיתי ועברתי את כל המסע הזה שנקרא חיים מלאים של הגשמה.

  

"חברים יקרים ונאמנים שלי

רגע זה הוא רגע מכונן, מעמד זה הוא אחד מאלה שנחרטים בזיכרון ולוכדים את הרגעים המקודשים האלה שהם כל כך מעטים בחייו של האדם. בודהה, אחד הנאורים והמוארים שבבני האנוש אמר " בכל תקופת החיים של אדם ישנם 8 רגעים של אושר" עבורי רגע זה, מעמד זה הוא אחד מרגעים אלה. במעמד זה ארוגים זה בזה עיקר הסיבות של מהות החיים, הטעם לחיי בני האנוש, המשמעות של היותנו בני אנוש, היום למעט יום הולדתי ה- 80 אנו חוגגים את ניצחונו של הרוח על החומר,  היום אנו חוגגים את ניצחונם של כוח הרצון, האמונה, ההתמדה, הנחישות, העקביות וההתעלות של תעצומות הנפש של האדם. בחיי הארוכים זכיתי לחוות ולהיות חלק ממעמדים מרגשים, ולשמחתי היו כאלה רבים. כל השיג, כל התקדמות במיזם הביא שיאים חדשים של התרגשויות, אך מעמד זה מתעלה על כולם וזאת משום שהיום רטרו ארט הינו סטודיו משגשג בעל מותג בין לאומי שהיצירות שלנו נמכרות ומוצגות בכל העולם, עד כה היצירות שלנו מתנוססים בגאווה ב 64 ערים ואתרים בארץ ישראל כולל כנסת ישראל ומשכן בית הנשיא.

היצירות שלנו מוצגות ונמכרו ליותר מ20 מדינות שונות, חלקם לערים, חלקם הגדול למוזיאונים, לגלריות ולאנשים פרטיים. אין ספק שההצלחה של רטרו ארט היא מעל ומעבר לכל דמיון שדמיינתי לעצמי בתחילת הדרך. היום רטרו ארט הינו מותג בעל שם עולמי ועם כל הגאווה שהדבר הזה מניב ההצלחה המסחרית הינה תוצר נלווה לחזון שלי והוא מלתחילה לא היה העיקר.

רטרו ארט הוא חזון, הוא חלום שהתממש מעל ומעבר לציפיות, אבל בתוכי תמיד התפללתי שזה יוביל לתוצאות שאנו עדים להם היום. במעמד מרגש זה אני יכולה לומר בענווה ובצניעות

I DID IT MY WAY

בגילי אין לי יותר מטרות, אין לי יותר חלומות, היום בשנים שנותרו לי אני רוצה להתרפק על זרי הדפנה להביט מהצד ולהריע לבאים אחרי. ממרום גילי המופלג אני מצהירה שלא היתי משנה דבר בחיי, לא היתי מחליפה את הימים הקשים ביום אחד של מישהו אחר, וגם  כאלה היו לא מעטים, כל כאב, כל אנחת כאב היתה במקומה, ובזכות אותם ימים, בזכות אותן הנסיבות אני עומדת כאן בגאוה. התשלום אולי איחר לבוא, אבל הוא הגיע במלוא הדרו ותפארתו.

לפני כעשרים שנה, חזרתי ארצה לאחר שהות ממושכת בחול, באמתחתי נשאתי בגאווה קורות חיים מקצועיים מפוארים, יכולות יוצאות דופן ואמונה בלתי מעוררת בכישורי. אלה שהמציאות טפחה על פני פעם אחר פעם בכל פעם שניסתי למצוא מקור פרנסה. לרגע דל אחד מישהו נתן לי הזדמנות להוכיח את עצמי ושכר את שירותי למשרה מכובדת בה יכולתי להביע חלק קטן מכישורי ולמרות זאת חשתי אסירת תודה על ההזדמנות שניתנה לי. היתי הולכת לעבודה חדורת מוטיבציה לעשות את עבודתי על הצד הטוב ביותר. התרוממות הרוח והשקט הנפשי שהיה בעקבות המשרה שלי נקטעה לאחר מספר חודשים בשל פוליטיקה פנימית של המוסד בו עברתי , ופוטרתי. לאחר תקופת ההתאבלות, הכעס, הבכי והפנית אצבע מאשימה כלפי בורא עולם, בלית ברירה אספתי את עצמי בשארית כוחותיי ושאלתי את עצמי " לאן ממשיכים מכאן?

מהמקום הנמוך הזה נולד המיזם, שהיום כולנו חוגגים את יום הולדתו. בזמנו, בזמן אמת לא יכולתי לראות ולא להבין את הנסיבות לפטורי, בזמנו חשבתי שאלוהים איבד את התיק האישי שלי, ואילו היום, לאחר שאני רואה במו עיני לאן הובילו אותי האכזבות של חיי, אני כורעת ברך בפניו כאסירת תודה על שבחר בי להוציא לפועל את רצונו.

חברים וחברות יקרות, במעמד חגיגי זה בו אנו חוגגים את הסיבות שמניתי עד כה שכל אחת מהן היא סיבה למסיבה יש סיבה חשובה ועיקרית  נוספת לחגיגה וההתכנסות הזאת".

תזוזה של אי נוחות עברה בין הנוכחים, יכולתי לשמוע את הסקרנות גואה אצל כל הנוכחים, אף אחד מהם לא תיאר לעצמו שיש סיבה נוספת לחגוג.

כמודעת לסקרנות שעוררו דברי, עצרתי את שטף דברי והבטתי אליו בחיוך אוהב. גם הוא כמו כל היתר, פניו הביעו הפתעה גמורה. כולם נכנסו למצב של ציפייה וכמו שאלו , מה עכשיו?

שתיקה שארכה מספר דקות נראתה כנצח.  

רבותי, במעמד חגיגי זה אני רוצה לומר לכם שהיום אני מעבירה את השרביט, מאמינה בכל ליבי שהבאים אחרי ימשיכו את דרכי ואת החזון שלי ויוסיפו נופך יופי ואתגרים עם החזון האישי שלהם, כל אחד לפי היעוד ודרכו שלו, וכולי תפילה שכל אחד מהמשתתפים בהתכנסות זו יממש את יעודו והמטלה שלו בתקופת חיים זו בדיוק כפי שאני עשיתי את דרכי שלי, השביל הזה נועד בשבילי ורק אני יכולתי לצעוד בו, אלוהים הפקיד בידי את הכישורים היכולות תעצומות הנפש להם נזקקתי בשעות מצוקה וכל זאת על מנת שאמלא את תפקידי ביקום על פי התוכנית שלו. פעם שמעתי שאנחנו לא בוחרים את החלומות שלנו, החלומות הם אלה שבוחרים בנו, הם יודעים מי יכול להוציא אותם לפועל ולכן הם בוחרים את אותו האדם הספציפי שניחן בכל הכישורים, היכולות, תעצומות הנפש הנדרשים להגשמת החלומות".  

בחיוך אוהב הבטתי אליו ובראשי סימנתי שיקום על רגליו. דממה שררה באולם הישיבות. המום מהמעמד הבלתי צפוי הוא התרומם מכסאו ובעיניים דומעות מהתרגשות ניגש וחיבק אותי חזק חזק אל חיקו. זה הרגע לו ציפיתי 20 שנה, הרגע המכונן הזה שחזר אין ספור פעמים בחלומות ובהזיות שלי, הרגע הזה שאף אחד עלי אדמות לא האמין שיכול להתממש, הרגע הזה שבשבילו מישהו חי, נשם, חלם, העז, שמח, סבל, נפל, התרומם, צחק, בכה, הושפל,  התרסק כל זה רק בשבילו, יותר נכון , בזכותו, בשתי מילים, היה כדאי. בידיים רועדות משמחה והתרגשות, הגשתי לו את הקופסא הכחולה, שמתוכה גם שלפתי את ההפתעות הקטנה שנשאתי עימי, מפתח הסטודיו והנחתי אותה בידו. הפיקוד והבעלות של סטודיו רטרו ארט עבר לממשיך דרכי.

מחיאות הכפיים של כל המשתתפים אמרו הכל, בעצומתם בירכו את היורש, במעמד זה אף עין לא נשארה יבשה, כולם ביחד וכל אחד בנפרד היה שותף למעמד מרגש ובלתי נשכח זה.

הוא, ואף אחד אחר מהנוכחים לא ידע מדוע דווקא הוא נבחר כממשיך דרכי, אבל הוא יידע, בקרוב, הוא יידע. חגיגת יום ההולדת שלי החלה באופן רשמי אך היא התגמדה לעומת החגיגה שלו, עוגה ענקית הוכנסה לחדר על ידי המזכירה הנאמנה של רטרו ארט והמסורת של כיבוי הנרות עם המשאלה לא דילגה גם עלי. עצמתי את עיני להתרכז במשאלת הלב ומלמלתי את תפילתי " אבא שבשמיים תודה על הזכות שנתת לי במעמד הזה,  אני מבקשת שתאיר את דרכו להצלחה, הגשמה עצמית בכל אשר ילך , תהפוך את דרכו לסוגה בשושנים, ואם כל מה שעברתי בחיי זה על מנת שתחסוך ממנו ימים של מצוקה וכאב, אני מודה לך, אבא שבשמיים ברך את הילד הזה בכל הטוב שאתה ממטיר על בני אנוש, תגן ותשמור עליו כבבת עיניך".

החגיגה הסתיימה והמשתתפים בזה אחר זה באו לברך אותי אישית, כולם ללא יוצא מהכלל הסכימו עם הבחירה שלי, לא יכולתי לבחור טוב יותר את היורש של רטרו ארט. השמש החלה לשקוע ברמיזה שהנה עוד יום נכנס לדפי ההיסטוריה, אלה שהיום הזה מסכם שנות חיים של עשיה, השקעה, מורדות ונסיקות ופותח עבור מישהו אחר תקופת חיים שתהיה רצופה השיגים, תקופות של אושר בלתי נדלה, הצלחות מסחררות עבור כל הנוגעים בדבר.

אחרוני המשתתפים עזבו את החדר, ואני נותרתי איתו לסכם את המעמד במילים שלא נאמרו. בשתיקות שלנו נאמרו כל המילים. לאחר שתיקה שנמשכה ללא אומדן זמן, הוא אמר " קומי סבתא, צריכים ללכת".

קסם צעד בגינת הפרחים המלבלבים בצבעוניות מרנינה של חודש יולי אל עבר הכיסא שנח לו בצל העצים, התיישב בנוחות ובסקרנות גוהה פתח את הקופסא העטופה בקטיפה כחולה. למראה שנגלה בפניו, הוא חייך את חיוכו הייחודי כאילו אמר ביני לבין עצמו " זה כל כך אופיני לסבתא שלי".

הוא הניח את הספר על ברכיו, כשעליו חרוטים המילים " אף לא רגע דל- אף לא רגע דל". 

Retro Art BY L.G - 3D Presents "Around The Word"