פרופסור באוניברסיטה הלך לבקר זן מאסטר ידוע. בעוד המאסטר מגיש תה בשתיקה, הפרופסור דיבר על זן. המאסטר מזג לכוסו של האורח עד שפתה, ואז המשיך למזוג. הפרופסור הביט בכוס העולה על גדותיה עד שלא יכול היה לשלוט בעצמו יותר. "הכוס מלאה!!! לא יכנס יותר תה!" פלט הפרופסור כמגלה סוד. "אתה כמו הכוס הזו," ענה המאסטר, "איך אוכל להראות לך זן אלא אם לא תרוקן את כוסך?."
שנים רבות חיפשתי את המתכון לאושר, וזאת לאחר שזקפתי לזכותי כמה השיגים והצלחות במישורים השונים של החיים. בגיל 36, יכולתי לסמן V ליד הרשימות והמטרות שהצבתי לעצמי, משפחה נפלאה, זוגיות טובה, בית מפואר, חיי חברה תוססים, עסק משגשג ( בקנה מידה ישראלי) אך משום מה "אושר" לא היה ברשימת ההישגים שלי.
אני זוכרת בבהירות את היום בו הבטתי סביבי, אל הבית המפואר, המרוהט בטוב טעם ובפריטים יוקרתיים , השטיח הסיני הפרוש במלוא הדרו, ובכל זאת הרגשתי ריקנות עצומה שמליאה את כל חדרי ליבי. באותו היום הבנתי לראשונה שכסף אינו ערובה לאושר, באותו היום יצאתי למסע לחפש אחר האושר.
זנחתי את כל ההישגים שלי מאחור, החלפתי את החליפות והמותגים בשרוולים מרופדים, את נעלי העקב החליפו נעלי אצבע צבעוניות, החלפתי את העיר התוססת לטובת ההרים והים של אילת והיחס שלי לכסף ורכוש הפך למזלזל. במהלך השנים עברתי עוד כמה גלגולים שנעו מקצה אחד לשני כמו מאזני מאזניים.
בכל אותן השנים מצאתי את המורים הנפלאים שתאמו את התדר האישי שלי וכל אחד מהם תרם את חלקו בהתאם לתפיסת העולם שלי באותה נקודת זמן.
בשנת 2004, הגעתי ללוס אנגלס, עיר המלאכים, מטבע הדברים הייתי צריכה להתאים את התדמית שלי לסביבה בפעם המי יודע כמה, חזרתי לחליפות היוקרה, לנעלי העקב והמירוץ אחר הישגים מקצועיים וכלכליים שוב תפסו את המגירה העליונה בסדר העדיפויות שלי. בשל עיסוקי התמזל מזלי ופגשתי אנשים מקסימים שמלאו את הצימאון האינטלקטואלי שלי בתכנים מרתקים.
בחיפוש שלי אחר מתכון האושר, הגעתי לאחד האנשים המאוד מאוד מצליחים בלוס אנגלס. האיש , בשם בני,(גאווה ישראלית) הינו אחד היועצים העסקיים , אחד המורים הטובים והמוכרים בקרב אנשי עסקים בעיר. ניצלתי את ההיכרות בינינו וביקשתי לפגוש אותו בארבע עיניים, למרות היותו איש עסוק שגובה סכום עתק עבור שעת יעוץ להפתעתי הוא הקדיש לי מזמנו ברוחב לב.
חשוב לציין שבאותו הזמן כבר הספקתי להשתתף בקורסים וסמינרים עם מיטב המורים, באמתחתי כבר שמרתי מספר מפואר של טכניקות, ופורמולות להצלחה, אך עדיין היו חסרים לי כמה פיסות פזל לתמונה השלמה. וחשבתי שאולי בני יחשוף אותם בפני.
באחד המשרדים המפוארים בעיר בקומה 38 המשקיף על העיר התחתית של לוס אנגלס, הוא פגש אותי, איש קטן קומה עם חיוך אבהי והלוק הכללי שלו משדר טוב לב ופשטות שאינה מאפיינת את מעמדו המקצועי והכלכלי, דבר שאפשר לי להרגיש נינוחה לחלוטין.
מאחר וידעתי שזמנו מאוד יקר , ניגשתי ישרות לנושא שאותו באתי ללמוד ושאלתי ישירות, " מה הוא הסוד של המצליחנים?" האיש נעים ההליכות שמולי , ללא גינוני אגו, רכן על השולחן ואמר, " לפני שיוצאים לכבוש את הפסגות חייבים להתקיים שני תנאים, בלעדיהם אין שום סיכוי שתכבשי פסגות של הצלחות".
"ומה הם שני התנאים ? שאלתי".
"You must to be hungry" התגובה הראשונה שלי מן הסתם היתה , נו באמת, כולם רוצים להצליח, כולם רעבים להצלחה, התנאי הזה קיים אצל מרבית האנשים המחפשים הצלחה באספקטים שונים של החיים.
"לא, לא, אני מתכוון להיות רעב להצלחה באמת, רעב כזה שלא נותן מנוח, רעב שהוא אובססיה להצלחה, רעב שעל מנת להשביע אותו תהיי מוכנה לחצות את האוקיינוס בשחייה". (הוא השתמש בדיוק במילים האלה, דבר שנחרט בזיכרוני).
למרות שבאותה נקודת זמן חשבתי שהיתי רעבה להצלחה, בפרספקטיבה של זמן הבנתי שלא ממש היתי רעבה להצלחה, לא היתה בי אובססיה לכבוש את הפסגות שלי.
"ומה מוליד רעב אובססיבי להצלחה? שאלתי".
וכמו יהודי טוב הוא ענה לשאלה שלי בשאלה " האם יש לך מטרה שאת רוצה לכבוש? "
"כן, ברור שיש לי מטרה, אני רוצה להתעשר, אני רוצה להיות מאושרת , עניתי".
האיש הנהן בראשו ימינה ושמאלה כאילו הוא שמע שמלחמת העולם השלישית החלה, "לא, לא, לא, הרצון להתעשרות זאת לא מטרה". מופתעת מתשובתו היתי חייבת להבין כיצד הוא מגדיר מטרה.
"אם כך , מה אתה מגדיר כמטרה?" שאלתי.
"מיידלה, יש שני סוגים של מטרות, מטרה לוגית, ומטרה רגשית וההבדל ביניהם יקבע כמה גבוה את תגיעי".
"אני לא מבינה, למה אתה מתכוון מטרה לוגית? ומה היא מטרה רגשית? מה ההבדל ביניהם?" שאלתי.
"מטרה לוגית הינה טבעית אצל מרבית האנשים וגם לרוב משיגים אותם, מטרות לוגיות מניעות את האדם להשיג את הדברים שהאדם זקוק לו על מנת לשרוד, קורת גג, אוכל, בגדים, זו מניע טבעי, וכאשר המטרה היא לוגית סף ההצלחה הוא נמוך כך שכמעט כולם מגיעים אליהם".
"אם כך מהי מטרה רגשית? "שאלתי.
"או, כאן יש כבר מטרה שיכולה להפוך לאובססיה, מטרה שעבורה תחצי את האוקיינוס בשחייה, מטרה רגשית היא מטרה שכאשר את משיגה אותה היא מעניקה לך תחושות של התעלות, שמחה, שלווה, הגשמה".
עכשיו כבר הרגשתי מבולבלת, ובחוסר סבלנות שאלתי " בני, מה היא מטרה רגשית? לא מה היא גורמת להרגיש, מה היא מטרה רגשית? כיצד קובעים מטרה רגשית?".
"זהו, שמרבית האנשים מתבלבלים בהגדרת המטרות שלהם, מטרה רגשית היא מטרה שנוגעת לאנשים נוספים, ככל שהמטרה שלך נוגעת ביותר אנשים, ככל שהמטרה שלך תגרום אושר והנאה לאחרים כך היא תפצה אותך בתחושת הצלחה, שמחה, אושר, שלווה, הערכה".
ואוווווווווווו, על זה לא חשבתי............... ללא ספק הוא נתן לי המון חומר למחשבה.
"אוקי, בוא נסכם את התנאי הראשון, אני חייבת להציב לעצמי מטרה רגשית שתיגע בכמה שיותר אנשים, שתגרום אושר לאחרים, ומהו התנאי השני? "שאלתי.
"If you want things to change in your life, You have to change things in your life."
אם את רוצה שדברים ישתנו בחייך, את צריכה לשנות דברים בחייך.
"למה אתה מתכוון לשנות דברים בחיי?" שאלתי.
האיש החביב שמולי נשען לאחור ואמר, " תקשיבי היטב, על מנת לעשות שינוי בחייך, עליך לרוקן את הכוס שלך, להניח בצד את כל מה שאת יודעת, את דפוסי החשיבה, ההרגלים שהביאו אותך למקום שאת נמצאת בו, אם תמשיכי לחשוב באותה הדרך, אם תמשיכי להתנהל על פי אותם ההרגלים את לא יכולה לצפות שדברים ישתנו בחייך. ידוע שהרגלים מאוד קשה לשנות, אך זהו אחד הפרמטרים שיבחנו אם אכן המטרה הרגשית שלך מספיק מניעה אותך, דבר שיגרום לך מוכנות לשנות גם הרגלים".
הנהנתי בראשי, הבנתי את דבריו ברמה הלוגית, אכן דבריו היו הגיוניים, וכעט נותר לי לעכל אותם דק דק על מנת לאמץ וליישם את דבריו. בני, קלט את המחשבות שלי ללא מילים, " מיידלה, תבחני את שני התנאים עליהם דיברנו היום, בחני את עצמך היכן את עומדת היום ביחס לשני התנאים האלה, וכאשר יהיו לך תשובות ברורות ונחרצות, חזרי לכאן ונלמד כיצד לבנות את ארבעת היסודות, ארבעת העמודים עליהם תבני כל סוג של הצלחה לה את שואפת".
"מה זה? מה זה ארבעת היסודות? מה זה ארבעת עמודים? "שאלתי מופתעת.
" יקירה אם את רוצה לבנות בניין, את צריכה לדאוג ליסודות חזקים ועמוקים שישאו את מטרותיך אל על, יסודות אלה לא בנויים מבטון, אך הם עשויים מכוחות נפשיים שיהיה עליך לגייס למען המטרה שלך".
רוקנתי את הכוס, הפכתי לשואב אבק למידע והרעב שלי ללמוד מהאיש הזה את המתכון לאושר הלך ותפס תאוצה, ללא ספק המון המון חומר למחשבה ועיבוד בתאים האפורים של המוח.
מרוצה אך מבולבלת נפרדתי מבני בלחיצת יד ובתודה.
ועד לפעם הבאה אני מאחלת לכולנו שנפגש בפסגות, אך לפני כן תדאגו לרוקן את הכוס שלכם על מנת להכיל ידע שונה , ערכי שילמד אתכם מאיזה חומרים לבנות את היסודות שלכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה