מסתבר שבפעם האחרונה שכתבתי בבלוג היה לפני כשנה, ומאז עברו וזרמו המון מים בנהר החיים שלי.
המיזם שלי חוגג שלוש שנים, ולאן הוא הוביל אותי?
אז בראש ובראשונה ים של תובנות שכולם עזרו לי לבנות עמוד שידרה חזק, איתן, נחוש , בטחון, אמונה עצמית, אך ההשפעה הגדולה ביותר היתה בכך שמצאתי בתוכי את התשובה לשאלה מספר אחת "למה"? מה מניע אותי באובססיביות? מה הוא הגורם המשמעותי שמסוגל להעניק לי כוחות ותעצומות נפש אדרים להמשיך להלחם על החלום שלי, המיזם שלי, הנה התובנות שלי.
גילתי שאם אנחנו מציבים לעצמנו מטרה גבוהה, כזו שמעוררת בנו רגשות של אהבה, התלהבות, שמחה, מטרה שתשרת קהל יעד גדול, מטרה שתעזור לקהילות חלשות, מטרה כזו הופכת למין קטליזטור המניע אותך להגשמת המטרות והחלומות שלנו.. ככל שהמטרה מעוררת בנו רגשות חזקים, ככל שהמטרה נוגעת בעוד אנשים, היא זו שהופכת את המסע לאפשרי ומעניקה את כל תעצומות הנפש להתמודדיות עם קשיים, עיכובים והתנגדויות.
במהלך המסע שלי הרבה מאוד אנשים שאלו אותי מהיכן אני שואבת את הכוחות להמשיך ולא להרים ידיים מול קשיים, התנגדויות, מכשולים וחוסר תמיכה נפשית וכלכלית. הפכתי מודל להערצה בשל ההתמדה, הנחישות, כוח הרצון , האמונה הבלתי מסויגת שלי עבור אנשים שחולמים בעיניים פקוחות. אכן גם אני שאלתי את עצמי מהו הכוח המניע אותי? מהיכן אני שואבת את הכוחות לצאת נגד כל אותם האנשים שניסו להרפות את ידי מהמיזם שלי? מהיכן מגיעים היכולות להדוף את הקשיים ולמצוא פתרונות הולמים לכל בעיה שהתעוררה? אז הגיעה שאלת מליון הדולר, "למה"? למה אני עושה את מה שאני עושה נגד כל הסיכויים ונגד כל הדעות? היתי חייבת את התשובה לעצמי. ישבתי לכתוב "למה"אני צריכה את זה? התברר לי שהמיזם שלי עונה לתשובה ""מה" לעשות, את " הלמה" גילתי תוך כדי התבוננות מעמיקה בעצמי והצרכים האישיים שלי.
מתוך התמודדויות אישיות גילתי " למה".
ראשית החלטתי שהמיזם שלי יהיה לעזר לקהילות חלשות. מתוך נסיון אישי וכואב להשתלב במעגל העבודה אחריי גיל 50 הינה חוויה שנחרטה בזיכרון. הרזומה המפואר שלי לא לצידי כשהגיל היוו מכשול. בשל כך החלטתי שבסטדיו שלי אני יעסיק אנשים מעל גיל 50 בכל התפקידים האפשרים, החל ממזיכרות, הנהלת חשבונותת מעצביים, משווקיים וכ"ו, אנשים שבזכות העבודה והמעורבות שלהם יוכלו להחזיר לעצמם את הכבוד, הערכה עצמית והיכולת להתפרנס בזכות עצמם.
אמירה חברתית נוספת היא שוב מגיעה ממקום אישי. כילדה, מנסיבות של החיים גדלתי בפנימייה, שנים רבות לאחר שעזבתי את הפנימייה, הזיכרון של " ילדים מסוג ד'" לא הרפה. למרות שכל הנערות והנערים מהפנימיה יצאו משם כאזרחים טובים, אף אחד מהם לא "שבר את תקרת הזכוכית". אני מאמינה שזה נובע בעיקר בשל האמונות השגויות ששתלו במוחינו. לא שהדבר נעשה בזדון, בכל מקרה הסיכויים שנפרוץ את "הנורמה" את הסיטגמה , היה קלוש.
תפיסת החיים הזאת הביאה והניעה אותי "להוכיח" שאפשר גם אחרת. לא משנה מה היא נקודת הזינוק שלך בחיים, כאשר יש לך מטרה נעלה, נחישות, אמונה, רצון שהופך לאובססיה, השמים הם לא הגבול הם רק ההתחלה. אני, רוצה להוכיח לאותם ילדים שהיום נמצאים במסגרות של פנימיות שהדבר אפשרי, וזאת לא מתוך דיקלומים של תאוריות , אלה להוות להם למודל שאפשר גם אחרת.
על כן, האמירה החברתית השנייה שלי היא, לתרום מעשר מההכנסות של הסטודיו למען ילדי הפנימיה, וזאת על ידי העסקה של מאמנים אישים שיאמנו את הילדים כיצד ניתן להפיק את המיטב מהחיים. לצורך כך רתמתי משרד לאימון אישי, ועל כל תלמיד שהם יאמנו עבור תשלום הם יאמנו תלמיד נוסף על חשבונם, וכך כולם ללא יוצא מהכלל יצאו נשכרים. הסטדיו יזכה באפשרות " מעשר", המאמנים יזכו בהרגשה הנעלה של " הנתינה ללא תנאי" והחניכים יזכו בכלים שיהיו להם להגשמת החיים עליהם הם חולמים.
כאשר אתם מוצאים את התשובה ל " למה"- " האיך--והמה" הם משניים.
מוזמנים לבקר בדף האוהדים של המיזם שלי בפייס בוק, וכן לצפות באחד הראיונות לערוץ 2 על המיזם.
https://www.youtube.com/watch?v=x6dCMs0AMPI
https://www.facebook.com/Retroartbylg?ref=br_rs
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה