בבוקר שבת חורפית, כשהשמש מלטפת בעדינות את שעות הבוקר , התחלתי לתכנן את היום כדי לנצלו על הצד הטוב ביותר. רשימת ה- DO LIST כללה ביקור נימוסים אצל חברים, ביקור חובה אצל קרובי משפחה ועוד כמה משימות. אחרי שלב תכנון לאן הולכים הגיע שלב התכנון מה לובשים. וברגע זה חלפה במוחי המחשבה " איזה כובעים" אני צריכה על מנת להתאים את עצמי לסביבה ולמקומות שאני אמורה לבקר. כל ההקדמה הזאת היא על מנת להגיע לעובדה הידועה שכולנו עוטים על עצמינו
" אישיות" שונה וזאת בהתאם לנסיבות. האם חשבתם פעם כמה " כובעים" עלינו להחליף במהלך היום על מנת להתאים את עצמינו למקומות, אנשים סיטואציות, וכל זאת כמעט מבלי לתת את הדעת על כך. יתרה מכך, כמה אנחנו אסירים של התדמית שלנו וכמה אנרגיה אנו משקיעים על מנת " להתקבל" בעיני החברה על פי נורמות "ודרישות" חברתיות כאשר במרבית המקרים אנו דואגים להסיט הצידה ולהדחיק ככל האפשר את ה" האני הפנימי" וכל זאת רק על מנת לזכות ולו במעט הכרה. אנו כל כך טרודים לטפח את " האישיות המוחצנת" כך שכל כך הרבה חלקים בתוכנו כלל וכלל לא מקבלים ולו מעט מתשומת לבנו. אך אותם האיכויות, אותם נושאים שאנו נוהגים באופן שיטתי להתעלם מהם דורשים את קיומם והם יופיעו יקומו וידרשו את תשומת ליבנו במוקדם או במאוחר. בבוא היום כולנו נאלצים לעמוד מולם ולהכיר בקיומם, ואצל חלק מאתנו איכויות אלה מופיעים בשעות של משבר והתרסקות כאשר אין בנו את הכוחות ולבטח לא את הכלים להכיר באיכויות אלה וללמוד להביא אותם לאיזון.
מרביתנו מכירים את האנשים העוטים מסכות על פניהם , אלה שנשאלים לשלומם יגידו " הכל בסדר" הכל מושלם" ולמעשה בתוכם חשים תסכול ודכאון. אנשים החוששים לפתוח את המגירות של עצמם ועל כן משקיעים אנרגיה בלתי נדלית בחזות והאישיות המוחצנת שלהם. או האנשים הנוטים להיות יהירים וביקורתיים, צרי אופקים ושופטים את האחרים ממרום התנשאותם, ובתוכם אנשים אלה הם אומללים ביותר מאחר והם נמצאים במצב של רגשי נחיתות וחוסר ביטחון עצמי אותם הם משליכים על אחרים, כאמצעי הגנה בשל החשש ממפגש עם חוויות כואבות מהעבר .
מכירים את האנשים בעלי הצורך בתשומת לב מהסובבים אותם? אלה שיעשו הכל על מנת לזכות בסוג של התייחסות, הם תובעניים , בחזותם החיצונית הם מקרינים את הדאגה האין סופית לסובבים אותם, יעשו את " הדברים" שיזכו אותם בתשומת לב, ולא פעם מרוב שהם זקוקים לתשומת לב הפעולות שהם נוקטים מעמידות אותם לצחוק ולעג, מבחינתם לא משנה אם תשומת הלב שהם זוכים לה היא חיובית או שלילית, העיקר שמישהו שם לב אליהם. אנשים אלה חיים את חייהם בצל האהבה, הכל מתנהל על פי פנקס רשומות, לא יעשו מהומה עבור האחר אם לא תהיה להם איזה טובת הנאה, אנשים אגוצנטריים, תובעניים, מבקרים , מעירים ומתקנים וחיים כאילו העולם יפסיק להסתובב בלעדיהם. אנשים אלו חיים בתחושת תסכול, ריקנות, חוסר הגשמה עצמית, ותחושה שהם לא נאהבים מספיק.
כולנו, ללא יוצא מהכלל נושאים על גבינו שקים של רגשות אשמה, חוסר ביטחון, זיכרונות כואבים, שנאה, טינה, נקמה שכל אלה נובעים מהתנסויות העבר. זאת הבשורה הלא טובה, והבשורה הטובה יותר היא שניתן לשחרר את אותן האיכויות ומעקבות אותנו, ולא רק שניתן, אלה שהם למעשה מתבקשות בשל האנרגיה בה אנו חיים כיום.
פוסט זה נכתב עקב הכרה באחת מהאיכויות שהטרידו אותי לאחרונה, וההחלטה לעבוד ולשחרר את דפוס ההתנהגות שלי היא שהביאה אותי לכתוב ולשתף. בשנה האחרונה הבחנתי בדפוס שחזר לשלוט בי פעם אחר פעם. למעשה לא אהבתי את ההתנהגות שלי, אך מרגע ההבחנה ועד להחלטה לשחרר את הדפוס, ככל הנראה שהיה עלי לעבור תהליך סמויים, אשר לשמחתי הוא כבר מאחורי.
החלטה לשתף את הקוראים בבלוג דרשה אומץ והסרת מסכה, ובזמן כתיבת שורות אלה, אני אסירת תודה שניחנתי באומץ לשחרר את הדפוס המגביל, ואני עושה זאת לטובת הכלל, ליידע ולאפשר לאחרים לזהות דפוסי התנהגות מגבילים, ולראות שניתן לשחרר אותם ולאמץ לחיינו דפוסים שיטיבו את חיינו ויאפשרו הגשמה עצמית במלוא מובן המילה
ועד לפעם הבאה, רק טוב הכי טוב וכמה שיותר טוב
בברכה
לבנה גבריאל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה